∑k1 מתבדר (אולי ראינו באינפי 1מ')
קצת אינטואיציה: הטור הזה מתבדר מאוד לאט.
כדי להגיע לסכום שגדול או שווה ל-1 נדרש מחובר אחד בלבד.
כדי להגיע לסכום גדול או שווה ל-2 נדרש ארבעה מחוברים כך:
Sn≥202≤1≤1+21+31+41+⋯+?
מכיוון שהטור מתבדר ל-∞ שכן הוא טור חיובי, אזי בטוח מתישהו הסכום יגיע ל-20. אבל זה יקח יותר מ-200,000,000 מחוברים.
דוגמה
k=1∑∞k31 מתכנס.
0≤k31≤k21
∑k21 מתכנס לפי דוגמה קודמת קודמת ולכן לפי מהלא"ש גם ∑k31 מתכנס.
דוגמה
∑k1 מתבדר (השוואה עם ∑k1)
משפט
יהי α∈R. אזי:
α>1⟺מתכנסk=1∑∞kα1
הוכחנו עבור α≥2 ועבור α≤1.
צ.ל עבור 1<α<2 (בהמשך)
הערה
k=1∑∞k1.00000000011 מתכנס.
משפט (מבחן ההשוואה הגבולי)
אם n=1∑∞bn,n=1∑∞an חיוביים ו-n→∞limbnan=L∈R כאשר 0<L<∞ אזי:
מתכנסn=1∑∞bn⟺מתכנסn=1∑∞an
הוכחה:
לפי הגדרת הגבול עם ε=2L, קיים K כך שלכל k>K מתקיים:
2L<bkak<23L
כלומר, 0<2Lbk<ak<23Lbk.
לפי מבחן ההשוואה באי שוויון הנ"ל בשני מקומות: ∑ak מתכנס אז ∑2Lbk מתכנס ולכן ∑bk מתכנס ואם ∑ak מתבדר אז ∑bk מתבדר. ∎
דוגמה
k=1∑∞3k2+11
ברמת האינטואיציה, ה-+1 לא משפיע על ההתכנסות. בנוסף, ה-3 לא משפיע על ההתכנסות. לכן, מה שבערך כתוב פה זה k21 כלומר, הטור הזה מתנהג באופן דומה ל-∑k1 ולכן הוא מתבדר.
כך ננחש למה נוכל להשוות :)
הטור חיובי ול-0 יש תכונה שהוא קטן מ-1 ולכן הטור מתכנס לפי מבחן המנה לטורים.
משפט
תהי an>0.
אם nan≤q<1 לכל n>N אז n=1∑∞an מתכנס.
אם anan+1≤q<1 לכל n>N אז n=1∑∞an מתכנס.
הוכחה:
0<an≤qn ו-q<1 ולכן ∑qn טור הנדסי מתכנס ולכן ∑an מתכנס לפי מבחן ההשוואה.
an≤an−1q≤an−2q2≤⋯≤a1qn−1 כנ"ל. ∎
הערה
לא מספיק לדרוש anan+1<1 או nan<1.
דוגמה: an=n1.
טענה (תרגיל באינפי 1)
n>N לכל bn≤q<1קיים q כך ש-⟺n→∞limbn<1
הוכחה של הנקודה הראשונה ממבחן המנה והשורש:
אם limn→∞anan+1<1 אז, בפרט n→∞limbn<1 ולכן לפי הטענה וסעיף 2 במשפט הקודם ∑an מתכנס.
באופן דומה, אך כחול, אם limn→∞nan<1 אז לפי (1) ∑an מתכנס. ∎
הערה
המבחן המקביל לסדרות עבור q<1 הוא מסקנה.
הערה (חשובה!)
מבחני המנה והשורש נובעת התבדרות של טורים רק אם limn→∞an=∞.
הערה (לסמסטר הנוכחי)
מבחן ראבה ומבחן הדלילות הינם העשרה בסמסטר אביב 2026.
משפט (מבחן האינטגרל)
תהי f חיובית, מונוטונית יורדת ב-[1,∞). נגדיר an=f(n). אזי:
מתכנסn=1∑∞an⟺מתכנס1∫∞f(x)dx
אינטואיציה: אם נחשוב על גרף שב-∞ שואף ל-0 אז אינטגרל מתכנס אומר שהשטח מתחת לגרף חסום וטור מתכנס אומר שחיבור סדרת המספרים שהיא הפונקציה עצמה חסום.
הערה (למה המשפט לא נכון אם לא דורשים שהפונקציה תהיה מונוטונית יורדת)
נסתכל על פונקציית האוהלים שוב שמקיימת 1∫∞f מתכס, אבל n=1∑∞1=n=1∑∞f(n) מתבדר!
רעיון הוכחה: נקח את הקטע מ-0 ל-1 ונחלק אותו ל-N קטעים שווים. נבחר את הקצה השמאלי של כל מלבן לבחירה שלנו ואז:
k=1∑Nf(k)≥1∫N+1f(x)dx
באותו האופן נקבל עם סכום דרבו תחתון:
1∫N+1f(x)dx≥k=1∑N+1f(k)
אם הטור מתכנס אז הביטוי העליון חסום ולכן גם האינטגרל חסום. כאשר N גדל האינטגרל גדל ולכן זוהי פונקציה מונוטונית עולה ולכן היא מתכנסת.
אם האינטגרל מתכנס אזי הוא חסום ולכן גם הטור חסום ולכן מתכנס, שכן גם הוא סוג של פונקציה מונוטונית עולה.
מסקנה
k=1∑∞f(k)≤0∫∞f(t)dt≤k=0∑∞f(k)
כעת, נוכל לפי משפט שראינו על אינטגרלים לראות כי מתקיים:
מסקנה
יהי α∈R. אזי:
α>1⟺מתכנסk=1∑∞kα1
טורים שאינם חיוביים
הגדרה 6 (התכנסות בהחלט)
n=1∑∞anמתכנס בהחלט אם n=1∑∞∣an∣ מתכנס.
משפט
התכנסות בהחלט ⟸ התכנסות.
הוכחה:
an=∣an∣−(∣an∣−an)
נשים לב כי 0≤∣an∣−an≤2∣an∣. לכן, לפי מבחן ההשוואה לטורים אי שליליים, ∑(∣an∣−an) מתכנס. ∑an מתכנס כהפרש של שני טורים מתכנסים. ∎
הגדרה 7 (התכנסות בתנאי)
אם n=1∑∞an מתכנס אבל n=1∑∞∣an∣ מתבדר אז n=1∑∞anמתכנס בתנאי.
דוגמה
מתכנס בתנאיn=1∑∞n(−1)n
מתכנס - ברור(לפי מבחן האינטגרל והמסקנה).
על תנאי - מסקנה מיידית של המשפט הבא.
דוגמה
n=1∑∞nn(−3)n⋅n!
אינטואיציה זה לא דבר פה, שכן זה מסובך ("נראה כמו תשובה בקומבי" - ערן(ערן ראה את זה כמה חודשים אחרי ואמר "אני מצחיק"))
היינו רוצים לעשות מבחן המנה אך אין זה טור חיובי ולכן מבחן המנה לא פועל.
נשים אותו בערך מוחלט ונפעיל מבחן המנה על הערך המוחלט:
⇐ ∑∣an∣ מתבדר לפי מבחן המנה.
⇐ ∑an מתבדר שכן לפי מבחן המנה לסדרות, הסדרה שואפת ל-∞ ולכן או ש-an שואפת ל-∞ או שאין לה גבול ולכן בכל מקרה היא מתבדרת.
בקצת יותר פורמליות: כי ∣an∣n→∞⟶∞ ולכן ann→∞⟶0.
הערה
באופן כללי, ∑∣an∣ מתבדר ∑an⟸ מתבדר.
אבל, אם ∑∣an∣ מתבדר לפי מבחן המנה/השורש אז ∑an מתבדר.
הערה
אם מחליפים −3 ב-−2 בדוגמה ממקודם, אז הטור מתכנס בהחלט ⇐ מתכנס.
מאותה סיבה, כל ביטוי בסוגריים הוא אי שלילי וגם a2N≥0 שכן הסדרה an חיובית.
⇐ S2N חסומה מלמעלה.
⇐ S2N מתכנסת. נסמן את הגבול שלה ב-S ונרשום:
S2N+1=S2N+a2N+1N→∞⟶S+0=S
לכן, Snn→∞⟶S ולכן הטור מתכנס. ∎
משפט (מבחן דיריכלה)
אם an מונוטונית ושואפת ל-0 ו-n=1∑∞bn טור חסום (כלומר, Sn שלו חסומה) אזי n=1∑∞anbn מתכנס.
(הוכחה בעזרת נוסחת הסכימה של אבל - לא בחומר לסמסטר אביב 2026)
הערה
נשים לב כי an ממבחן לייבניץ מקיימת שהיא מונוטונית יורדת ושואפת ל-0 ולכן מתאימה לתנאי מבחן דיריכלה.
בנוסף, נשים לב כי הטור ∑(−1)n הינו חסום(שכן זה תמיד +1−1+1−1…) ולכן, לפי דיריכלה ∑(−1)nan מתכנס - שזה בדיוק מבחן לייבנציץ.
בעצם, מבחן לייבניץ' הוא מקרה פרטי של מבחן דיריכלה.
משפט (מבחן אבל)
אם an מונוטונית וחסומה, ו-n=1∑∞bn מתכנס, אזי n=1∑∞anbn מתכנס.
בואו נראה טענה מעניינת:
טענה
2=1
הוכחה:
1−21+31−41+51−61+71−81+91−101+…
הוכחנו לגבי הטור ההרמוני הזה שהוא טור לייבניץ ולכן מתכנס. לכן, הסכום הזה שרשום למעלה הוא איזשהו מספר בין 21 ל-1.
נכפול את המספר הזה ב-2.
היכן הבאג בהוכחה?
הכפלת טור ב-2 ושזה שווה לטור כמו 2 זה כשר. העובדה שזה טור לייבניץ' ומתכנס זה כשר.
הבעיה היא במעבר עם הקומוטטיביות והסוגריים - האם מותר לנו בכלל לעשות 2−1=1 כאשר 2 ו-−1 איברים בטור?
יש לנו פה שתי פעולות שאין לנו משפט שאומר שמותר לנו לעשות אותן: קומוטטיביות ואסוציאטיביות.
במתמטיקה, כשאין לנו משפט שמתיר לנו לעשות משהו הוא אסור.
פה הבאג בהוכחה, ותכף נראה שהפעולה של שינוי סדר האיברים היא שגויה.
משפט
אם n=1∑∞an מתכנס בהחלט אז כל טור שמתקבל ממנו ע"י שינוי סדר האיברים מתכנס בהחלט ולאותו סכום.
(משפט רימן) אם n=1∑∞an מתכנס בתנאי אז ניתן ע"י שינוי סדר איברים לקבל ממנו טור חדש שיכול להתכנס לכל מספר שרוצים או להתבדר.
את המשפטים הנ"ל לא מוכיחים אך ניתן למצוא בספרות(אולי רון מוכיח בחוברת שבאתר) שכנוע לרימן: תסכמו חיוביים עד שאתם עוברים את 2. האם ניתן לעשות זאת? כן - צריך להשתכנע בזה. כעת, נעשה −21 לאחר שעברנו את 2. כעת נמשיך להוסיף עד שעברנו את 3 ואז נעשה −41 וכך הלאה.
משפט
אם n=1∑∞an מתכנס או מתבדר ל-±∞ אז כל טור שמתקבל ממנו ע"י הכנסת סוגריים מתכנס/מתבדר לאותו סכום.
דוגמה
n=1∑∞(−1)n+1
זהו טור מתבדר(שגם לא מתבדר ל-±∞)
אם נכניס סוגריים נקבל טור אפסים שמתכנס - שזה כמובן לא נכון
זוהי דוגמה ללמה זה לא עובד בטורים שאינם מתכנסים/מתבדרים ל-±∞.
הוכחה:
נסמן את סדרת הסכומים החלקיים של ∑an ע"י Sn.
נסמן את סדרת הסכומים החלקיים של טור חדש שמתקבל ע"י הכנסת סוגריים ב-Tn.
טענה
Tn היא ת"ס של Sn
הוכחה לטענה: ברור (כי כל איבר ב-Tn הוא סכום, באותו הסדר, של איברים ב-an)
לכן, Tn מתכנסת לאותו סכום. ∎
הערה
אסור לפתוח סוגריים כלל!!!!!!!!!!!
משפט לקינוח:
משפט (תנאי קושי)
\iff\begin{gather}\sum_{n=1}^\infty a_{n}\end{gather} לכל ε>0 קיים N כך שלכל n>N ו-p∈N מתקיים i=n+1∑n+pan<ε.
טורים וסדרות של פונקציות
סדרות של פונקציות
דוגמה
תכירו, f(x) היא פונקציה. fn(x) לעומת זאת, היא סדרה של פונקציות.
נניח לצורך הדוגמה: fn(x)=xn בקטע [0,1].
נצייר את הפונקציות:
כמה גרפים יהיו לנו? ∞
אנחנו נרצה לשאול מהו הגבול של סדרת הפונקציות. לשם כך, נקפיא x שנסמנו x0 עבורו לכל אחת מהפונקציות יהיה ערך בנק'. כלומר, בנק' x0 אנו מקבלים סדרה מספרית רגילה שחיה בציר y.
הגבול של הסדרה הזו, כפי שניתן לראות, הוא אפס. זאת למרות שאף אחד מאיברי הסדרה לא שווה ל-0.
אזי הפונקציה אשר מתארת את הגבול בכל נקודה(בציור בצהוב) היא הפונקציה הקבועה 0 לכל x=1 וב-1 היא שווה ל-1. נסמנה f(x) ואז:
f(x)={10x=10≤x≤1
הגדרה 8 (התכנסות נקודתית)
נאמר כי fn(x)n→∞⟶f(x)נקודתית אם בכל x∈D מתקיים שלכל ε>0 קיים N כך שלכל n>N מתקיים:
∣fn(x)−f(x)∣<ε
נשים לב כי בדוגמה שראינו סדרת הפונקציות מכילה רק פונקציות רציפות אך פונקציית הגבול לא פונקציה רציפה. אנו נרצה למנוע זאת שכן איבדנו דבר מאוד קריטי.
הגדרה 9 (התכנסות במ"ש של סדרת פונקציות)
נאמר כי fn(x)n→∞⟶f(x)במידה שווה (במ"ש) אם לכל ε>0 קיים N כך שלכל n>N מתקיים ∣fn(x)−f(x)∣<ε לכל x∈D.
נשים לב כי בהגדרה הראשונה N תלוי ב-ε וב-x ובהגדרה השנייה N תלוי אך ורק ב-ε.
הערה
נשים לב כי בדוגמה שראינו סדרת הפונקציות לא מתכנסת במ"ש אך כן מתכנסת נקודתית בכל נקודה.
דוגמה
נסתכל על אותה הדוגמה ממקודם fn(x)=xn עבור [0,α] כאשר α<1.
הסדרה הזו כן מתכנסת במ"ש שכן בנקודה הכי קריטית שלה, x=α, יש N מסויים עבורו לכל n>N מתקיים ∣fn(x)−f(x)∣<ε.
ה-N שעובד בנק' x=α עובד בכל נקודה x<α ולכן, הסדרה הזו תתכנס במ"ש לפונקציה f(x)=0 בקטע [0,α].
דוגמה
xn על [0,1). פה ההתכנסות לא במ"ש שכן לא ניתן למצוא נקודה בה ה-N שלה יעבוד לכל הנקודות האחרות.
הבעיה לא הייתה בעצם בנק' x=1 אלא בנקודות בסביבה שלה.
משפט (תנאי קושי)
סדרת הפונקציות fn מתכנסת במ"ש ב-⟺D לכל ε>0 קיים N כך שלכל m,n>N מתקיים ∣fn(x)−fm(x)∣<ε לכל x∈D. או לחילופין: לכל ε>0 קיים N כך שלכל n>N ולכל p∈N מתקיים ∣fn+p(x)−fn(x)∣<ε לכל x∈D.
הוכחה:
⟸: יהי ε>0.
נתון כי fn מתכנסת במ"ש ולכן, קיים N כך שלכל n>N מתקיים ∣fn(x)−f(x)∣<ε לכל x∈D.
לכן, לכל n>N מתקיים כי:
∣Mn∣=x∈Dsup∣fn(x)−f(x)∣<x∈Dsup{ε}=ε
ולכן, לפי הגדרת הגבול Mnn→∞0.
⟹: יהי ε>0.
נתון כי Mnn→∞0 ולכן, לפי הגדרת הגבול, קיים N כך שלכל n>N מתקיים ∣Mn∣<ε. לכן, x∈Dsup∣fn(x)−f(x)∣<ε.
לכל x∈D מתקיים כי ∣fn(x)−f(x)∣≤x∈Dsup∣fn(x)−f(x)∣ לפי הגדרת הסופרמום ולכן, לכל n>N ולכל x∈D מתקיים:
∣fn(x)−f(x)∣≤x∈Dsup∣fn(x)−f(x)∣<ε
לכן, לפי הגדרת הגבול, fn(x)n→∞f(x). ∎
דוגמה
fn(x)=x2+n1
אנו לא מציירים אותם שכן חוץ משלוש הדוגמות הראשונות יהיה קשה לצייר אותם כי זה דורש חקירת פונקציות על ∞ פונקציות.
אנו רוצים בלי לצייר להבין האם ההתכנסות היא במ"ש.
נבדוק האם יש התכנסות נקודתית:
x02+n1n→∞⟶0
מסקנה:fn⟶f=0 נקודתית.
כעת נבדוק האם ההתכנסות היא במ"ש:
הערה (ענן המחשבות של צנזור)
x2+n1−0=x2+n1<ε
לכן, נרצה: x2+n>ε1.
איך נוכל להגיע למצב הזה?
יהי ε>0. נבחר N=ε1 ואז, לכל n>N מתקיים: x2+n>x2+N=x2+ε1≥ε1 ולכן x2+n1<ε ולכן:
x2+n1−0<ε
לכל x∈R.
לכן, לפי הגדרה, fn⟶0 במ"ש בכל R.
כעת, אחרי שגילינו את זה נוכל לראות כיצד הגרף באמת נראה:
מסקנה: כמו בדוגמה הקודמת fn⟶0 נקודתית.
נראה שלא במ"ש באמצעות שלילת ההגדרה.
נבחר ε=41>0. לכל N נבחר איזשהו n>N ונבחר x0=n1 ואז:
∣fn(x0)−f(x0)∣=1+n2n21nn1−0=21>ε
מצאנו נקודה מסויימת בה ההפרש גדול מ-ε ולכן, הסדרה לא מתכנסת במ"ש.
משפט
אם fnn→∞⟶f במ"ש ב-D ו-fn כולן רציפות ב-D. אזי, f רציפה ב-D.
הוכחה:
תהי x0∈D. נראה כי f רציפה ב-x0. יהי ε>0.
נתון כי fnn→∞⟶f במ"ש ב-D ולכן, קיים N כך שלכל n>N ולכל x∈D מתקיים ∣fn(x)−f(x)∣<3ε. נבחר n0>N.
מרציפות fn0(x) קיימת δ>0 כך ש-∣fn0(x)−fn0(x0)∣<3ε⟸∣x−x0∣<δ.
לכן, לכל x המקיים ∣x−x0∣<δ מתקיים:
כל הפונקציות בסדרה אלמנטריות ולכן רציפות בתחום אך f אינה רציפה ולכן, fn→fלא במ"ש לפי המסקנה.
דוגמה
[0,1] בקטע Dn(x)={10q≤n,x=qpאחרת
לכל n הסדרה Dn חסומה. D1=1 בכל נקודה רציונלית שניתן לכתוב אותה כך שהמכנה קטן או שווה ל-1. הנקודות הללו הן 0,1 עבור הקטע. D2=1 רק בנקודות שבהן המכנה הוא לכל היותר 2 ואלו הן 0,21,1 ובכל נקודה אחרת היא 0. D3=1 רק ב-0,31,21,32,1
כל Dn רציפה פרט למספר סופי של נקודות ולכן, אינטגרבילית.
Dnn→∞⟶דיריכלהD
הפונקציה דיריכלה אינה אינטגרבילית.
דוגמה
∀x∈[0,1]:fn(x)=(1+n2x2)22n2x
"גוועלד! זה ביידיש אומר משהו כמו "אבוי". אתם רואים את זה ואומרים … מילים שאני לא יכול להגיד … [מישהי שאלה אותו איזו מילה וצנזור ענה בלחש:] The f word" - צנזור
נתחיל מנקודתי כמובן:
"[תלמיד: למה אתה עושה את זה] כי אני רוצה. אני מעביר את השיעור ולכן כולם עושים את מה שאני רוצה. (נשימה) איזו עוצמה!" - צנזור
"ככה זה דוגמות מהונדסות גנטית" - צנזור
ל-1 יש תכונה שהוא לא שווה לאפס ולכן:
0∫1fn(x)dxn→∞⟶1=0=0∫1f(x)dx
בשתי הדוגמות האחרונות התרחשו שתי תופעות לא רצויות: בראשונה, פונקציות אינטגרביליות התכנסו לפונקציה לא אינטגרבילית ובשניה, האינטגרל המסויים לא זהה.
מסקנה (של המשפט הבא)
ב-2 הדוגמות האחרונות ההתכנסות היא לא במ"ש.
משפט
תהי fn(x) סדרה של פונקציות אינטגרביליות ב-[a,b] ונניח כי fn(x)n→∞f(x) במ"ש.
אזי, f אינטגרבילית ב-[a,b] ומתקיים:
a∫bfn(x)dxn→∞a∫bf(x)dx
הוכחה:
נניח כי [a,b]=[0,1].
יהי ε>0. נראה כי קיימת חלוקה P שעבורה ω(P,f)=∑(Mi−mi)ΔxiU(P,f)−L(P,f)<ε.
נקח n כך ש-∣fn(x)−f(x)∣<ε לכל x בקטע. עבור fn יש P כך ש-ω(P,fn)<ε.
יהיו x,y בקטע ה-i של החלוקה P. אזי,
זה נכון לכל x,y בקטע ה-i בחלוקה. לכן Mif(f)−mi(f)≤2ε+Mi(fn)−mi(fn) ולכן:
i=1∑n(Mi(f)−mi(f))Δxi≤2εi=1∑nΔxi+התנאי השקול לאינטגרביליות לפי סכומי דרבוε אינטגרבילית אז זה קטן מ-fnמכיוון שכל i=1∑n(Mi(fn)−mi(fn))Δxi<3ε0≤a∫bfn(x)dx−a∫bf(x)dx↓ליניאריות=a∫b(fn(x)−f(x))dx↓אי שוויון המשולש האינטגרלי≤a∫b∣fn(x)−f(x)∣dx<a∫bεdx=ε(b−a)
∎
מסקנה
בתנאים של המשפט הנ"ל, נגדיר Fn=a∫bfn ו-F=a∫bf.
אזי, Fnn→∞⟶F במ"ש.
הוכחה:
יהי ε>0. מהתכנסות במ"ש של fnn→∞⟶f קיים N כך שלכל n>N:
∣Fn(x)−F(x)∣=a∫xfn(t)dt−a∫xf(t)dt↓ליניאריות=a∫xfn(t)−f(t)dt↓אי שוויון המשולש האינטגרלי≤a∫x∣fn(t)−f(t)∣dt<a∫xεdt=ε(x−a)≤ε(b−a)
∎
משפט (דיני)
נניח כי fnn→∞⟶f נקודתית בקטע סגור[a,b] ונתון כי:
לכל x∈[a,b] הסדרה fn(x) מונוטונית עולה.
fn,f רציפות.
אזי, fnn→∞⟶f במ"ש.
הוכחה: לא בסמסטר הנוכחי.
הערה
המשפט נכון גם אם דורשים מונוטונית יורדת, אך מה שחשוב הוא שהמונוטוניות זהה לכל ה-x-ים.
הערה
לא נכון בקטע פתוח. דוגמה:fn(x)=xn ב-(0,1) פתוח.
לא נכון בלי מונוטוניות. דוגמה:fn(x)=1+n2x2nx. (ראו למעלה)
דוגמה (לזה שמשפט כמו שראינו לא יהיה נכון על נגזרות)
נסתכל על fn(x)=∣x∣1+n1 בקטע [−1,1].
איברי התחלת הסדרה הינם: f1=∣x∣2,f2=∣x∣23,f3=∣x∣34.
היא מתכנסת נקודתית ל-f(x)=∣x∣.
נטען כי fnn→∞⟶f במ"ש לפי דיני. fn גזירות אבל f לא גזירה. נראה כי fn גזירות ב-x=0 לפי הגדרת הנגזרת:
הסדרה מתכנסת ל-f=0 במ"ש (הצדיקו!) fn,f גזירות - fn′(x)=ncos(n2x)אבלfn′n→∞⟶f′ שכן הן לא שואפות לכלום כי fn′ לא מתכנסות אפילו נקודתית.
משפט
יהיו fn בעלות נגזרות רציפות בקטע I ונניח כי:
קיימת x0 שבה fn(x0) מתכנסת.
fn′ מתכנסת במ"ש ב-I.
אזי, fn מתכנסת במ"ש לפונקציה גזירה f ומתקיים fn′n→∞⟶f′.
הוכחה: ברור (צנזור לא הוכיח - ממליץ מאוד!!! לצפות בהוכחה!!!!!!!!!!!!)
טורים של פונקציות
הגדרה 10 (טור פונקציות)
n=1∑∞fn(x) נקרא טור פונקציות.
הגדרה 11 (סדרת סכומים חלקיים)
Sn(x)=k=1∑nfk(x) נקראת סדרת הסכומים החלקיים.
הגדרה 12 (התכנסות נקודתית טורי פונקציות)
n=1∑∞fn(x)מתכנס נקודתית אם Sn(x) מתכנסת נקודתית בתחום D.
הגדרה 13 (התכנסות במ"ש של טורי פונקציות)
n=1∑∞fn(x)מתכנס במ"ש אם Sn(x) מתכנסת במ"ש בתחום D.
משפט (תנאי קושי)
n=1∑∞fk(x) מתכנס במ"ש ב-⟺D לכל ε>0 קיים N כך שלכל n>N ולכל p∈N מתקיים: k=n+1∑n+pfn(x)<ε לכל x∈D.
הוכחה: Sn(x) מתכנסת במ"ש ⟺ לכל ε>0 קיים N כך שלכל n>N ולכל p∈N מתקיים ∣Sn+p(x)−Sn(x)∣<ε לכל x∈D. ∎
משפט (מבחן M של ויירשטראס)
יהי n=1∑∞fn(x) טור פונקציות. נניח שקיימת סדרה Mn המקיימת:
∣fn(x)∣≤Mn לכל n ולכל x∈D.
n=1∑∞Mn מתכנס.
אזי, n=1∑∞fn(x) מתכנס במ"ש.
הוכחה: יהי ε>0.
נתון כי n=1∑∞Mn מתכנס ולכן, לפי תנאי קושי לטורים מספריים, קיים N כך שלכל n>N ולכל p∈N מתקיים k=n+1∑n+pMk<ε.
לכן, לכל n>N ולכל p∈N ולכל x∈D מתקיים:
נסתכל על הטור n=1∑∞ennsin(nx) ונרצה לדעת האם הוא מתכנס במ"ש.
נשים לב כי:
ennsin(nx)≤enn
נגדיר Mn=enn ואז מתקיים ∣fn(x)∣≤Mn לכל n ולכל x∈D.
הטור ∑enn מתכנס לפי כמעט כל מבחן אפשרי.
⇐ הטור הנ"ל מתכנס במ"ש לפי W.
משפט
יהי n=1∑∞fn(x) מתכנס במ"ש ל-f בקטע I. אזי:
רציפהf⟸רציפותfn
הוכחה: ∑fn(x) מתכנס במ"ש ל-f ולכן Sn(x)n→∞⟶f במ"ש. fn רציפות ולכן, Sn רציפות (כל Sn הוא סכום סופי)
לכן, לפי משפט, f רציפה. ∎
משפט (אינטגרציה איבר-איבר)
יהי n=1∑∞fn(x) מתכנס במ"ש ל-f בקטע I.
אזי, אם fn אינטגרביליות ו-f אינטגרבילית אז מתקיים:
a∫bn=1∑∞fn(x)dx=a∫bf(x)dx=n=1∑∞a∫bfn(x)dx
תרגיל
הוכיחו לבד!
דוגמה
נרצה לחשב את:
0∫π(n=1∑∞ennsin(nx))dx↓אינטגרציה איבר איבר+הדוגמה ממקודם=n=1∑∞0∫πennsin(nx)dx=n=1∑∞enn(−ncos(nx))0π=n=1∑∞en1((−1)n+1−1)
עכשיו זה קל.
טורי חזקות
הגדרה 14 (טור חזקות)
n=0∑∞anxn נקרא טור חזקות.
ה-an-ים נקראים המקדמים
מה שיש לנו פה בעצם זה טור של פונקציות, רק שהפונצקיות פה אינן מרגשות אלא "רגילות" (אם הסכום היה סופי היינו קוראים לזה פולינום)
הערה
אפשר לחשוב(אמירה של אינטואיציה) על טור חזקות כמו על "פולינום אינסופי": a0+a1+a2x2+⋯
לכל x0 קבוע שנציב נקבל טור מספרי אחר.
דוגמה
נסתכל על n=1∑∞n1xn. מה כתוב פה? בעצם זה x+21x2+31x3+⋯. המקדמים שלנו הם בעצם an=n1.
נניח שאנו מציבים x0=0 אז אנו מקבלים את הטור שכל המחוברים שלו אפסים ולכן ∑n=11∞0 שמתכנס.
כעת, נניח ואנו מציבים x0=1 אז אנו מקבלים ∑n1 שזה טור מתבדר.
אם נציב x0=21 אז נקבל ∑n⋅2n1 שזה טור מתכנס לפי מבחן המנה/השורש.
אם נציב x0=−1 נקבל ∑n(−1)n שזה טור לייבניץ ולכן מתכנס.
אם נציב x0=2 נקבל ∑n2n שזה טור מתבדר (לפי מנה/שורש/השוואה/גבולי)
מה שראינו בדוגמה הוא שכאשר אנו מציבים x-ים שונים, אנו יכולים להתבדר או להתכנס, שזה תלוי ב-x שבחרנו.
דוגמה
נביט בטור n=0∑∞n!1xn כאשר an=n!1. (כלומר, 1+1!x+2!x2+⋯+n!xn+⋯)
עבור x0=0 נקבל 1+∑0 שמתכנס. (נשים לב כי כל טור חזקות יתכנס עבור x=0 שכן רק המקדם החופשי יכול להיות שונה מאפס)
עבור x0>0 נקבל ∑n!x0n אבל עכשיו זה טור מספרי כי x0 קבוע. זה מבקש מבחן המנה ולפיו זה טור מתכנס.
bnbn+1=(n+1)!x0n+1⋅x0nn!=n+1x0n→∞⟶0<1
עבור x0<0 נקבל ∑n!x0n ולא נוכל להפעיל את המבחן המנה שכן הטור לא חיובי. אך נוכל לשים לב כי הטור הזה מתכנס בהחלט לפי הנ"ל ולכן, לפי משפט, הוא מתכנס.
הטור הזה, מתכנס עבור כל x0∈R שנציב. זאת בניגוד לטור הקודם.
הגדרה 15 (תחום התכנסות של טורי חזקות)
אוסף ה-x-ים שבהם טור חזקות מתכנס נקרא תחום ההתכנסות של הטור.
משפט
יהי n=0∑∞anxn טור חזקות.
אם הטור מתכנס עבור איזשהו x0, אז הוא מתכנס בהחלט בכל x1 שמקיים ∣x1∣<∣x0∣.
בנוסף, הוא מתכנס במ"ש ב-[−x1,x1] לכל 0<x1<∣x0∣.
הוכחה:
נתון ∑anx0n מתכנס. בפרט, limn→∞anx0n=0 (לפי משפט) לכן, קיים M כך ש-∣anx0n∣<M לכל n∈N.
נקח x1 שמקיים ∣x1∣<∣x0∣. אזי:
0≤∣anx1n∣=∣anx0n∣x0x1n=Mx0x1n
הערה (ענן המחשבות)
נשים לב כי קיבלנו טור חזקות שהינו טור הנדסי מתכנס, שכן qn זה טור הנדסי ו-∣x1∣<∣x0∣ ולכן x0x1<1.
∑Mx0x1n הוא טור הנדסי מתכנס ולכן, לפי מהלא"ש, גם ∑∣anx1n∣ מתכנס. לכן, ∑anx1n מתכנס בהחלט.
יהי 0<x1<∣x0∣ ונקח x∈[−x1,x1]. אזי, ∣anxn∣≤∣anx1n∣ ו-∑∣anx1n∣ מתכנס לפי הנ"ל.
לכן, לפי W, הטור ∑anxn מתכנס במ"ש ב-[−x1,x1]. ∎
משפט
יהי n=0∑∞anxn טור חזקות.
אזי, קיים R (כך ש-0≤R≤∞) כך שלכל ∣x∣<R הטור מתכנס ולכל ∣x∣>R הטור מתבדר. בנוסף, לכל r<R הטור מתכנס בהחלט ובמ"ש ב-[−r,r].
הגדרה 16 (רדיוס ההתכנסות)
הערך R מהמשפט הנ"ל נקרא רדיוס ההתכנסות של הטור.
הערה (למה רדיוס?)
כשעוברים לאנליזה מרוכבת, מגלים שיש משפט זהה כך שלכל עיגול במישור המרוכב שרדיוסו קטן מ-R הוא מתכנס ולכל עיגול שרדיוסו גדול מ-R הוא מתבדר.
לכן, רדיוס
הוכחה:
נגדיר E={x מתכנסn=0∑∞anxn הטור}. אנו יודעים כי E=∅ שכן 0∈E בהכרח.
נגדיר R=supE (אם E חסומה, אז R קיים לפי אקסיומת השלמות. אם E לא חסומה, נגדיר R=∞) נחלק למקרים:
נקח x>R. לכן, x∈E ולכן הטור מתבדר.
נקח 0<x<R. כיוון ש-R הוא סופרמום, קיים x<x0<R כך ש-∑anx0n מתכנס.
לכן, הטור מתכנס ב-x לפי המשפט הקודם.
נקח x<−R. נניח בשלילה כי הטור מתכנס. אזי, לפי המשפט הקודם, קיים R<x0<∣x∣ בו הטור מתכנס. סתירה לכך ש-R סופרמום.
לכן, הטור מתבדר ב-x.
נקח −R<x<0. לבד!
ה"בנוסף" נובע מיידית מהמשפט הקודם. ∎
הערה
מה קורה ב-R עצמו? המשפט לא מכריע לגבי R/−R.
יכול להיות גם שאחד מתכנס והשני מתבדר.
השאלה שנותרה היא איך מוצאים את R?
משפט (קושי-הדמר)
יהי n=0∑∞anxn טור חזקות. אזי R=n→∞limn∣an∣1 בתנאי שהגבול קיים.
משפט (דלמבר)
יהי n=0∑∞anxn טור חזקות. אזי R=n→∞lim∣an∣∣an+1∣1 בתנאי שהגבול קיים.
הערה
אם הגבול 0 אז R=∞ ואם הגבול ∞ אז R=0.
קושי-הדמר נכון גם אם lim (ו-lim תמיד קיים) - מותר להשתמש אך צנזור לא יוכיח.
דוגמה
עבור הטור ∑n1xn מהו R? לפי קושי-הדמר מתקיים:
R=limn→∞nn11=1
לכן רדיוס ההתכנסות של הטור הזה הוא 1.
בקצוות המשפט ממקודם לא אומר כלום ולא רק זה, אין משפט שאומר משהו על הקצוות. בכל טור יכול לקרות משהו אחר.
דוגמה
עבור הטור ∑n!1xn מהו R? לפי דלמבר מתקיים:
R=limn→∞n!1(n+1)!11=limn→∞n+111=∞
הוכחה לקושי-הדמר:
נניח שקיים הגבול L=limn→∞n∣an∣. (הערה: כדי להוכיח את הגרסה עם ה-lim משתמשים בגרסה הלא גבולית של מנה/שורש)
נקבע x ונסתכל על הטור ∑∣anxn∣ ונפעיל את מבחן השורש:
n∣anxn∣=n∣an∣⋅∣x∣n→∞⟶L⋅∣x∣
נפריד למקרים:
אם ∣x∣<L1 אז ∣x∣L<1 ולכן, הטור ∑∣anxn∣ מתכנס ולכן, ∑anxn מתכנס (בהחלט)
אם ∣x∣>L1 אז ∣x∣L>1 ולכן, הטור ∑∣anxn∣ מתבדר ולכן, ∑anxn מתבדר (לפי הערה)
החלק השלישי של המשפט מובא ללא הוכחה, אך ניתן למצוא את ההוכחה באחת הרשימות באתר.
הערה
גם ∑an(x−c)n נקרא טור חזקות.
מציבים y=x−c ומקבלים טור חזקות "רגיל".
דוגמה
נסתכל על n=1∑∞n+1ln(n+1)(x−2)n. זהו טור חזקות.
נוכל למצוא את הרדיוס ולמצוא את תחום ההתכנסות באמצעות הרדיוס. נסמן y=x−2 ונסתכל על ∑n=1∞n+1ln(n+1)yn.
נמצא את רדיוס ההתכנסות לפי דלמבר:
n→∞limn+2ln(n+2)⋅ln(n+1)n+1=L
נבצע לופיטל עבור הפונקציה ואז לפי היינה נקבל: L=1. לכן, R=11=1.
כעת, נבדוק בקצוות עבור y=±1. נחזור לטור ב-x-ים קודם
הטור מתכנס עבור −1<y<1 כלומר, עבור −1<x−2<1. לכן, עבור 1<x<3 הטור מתכנס.
נשאר לבדוק עבור x=1,x=3 שזה אותו הדבר כמו לבדוק עבור y=±1.
ב-x=1 טור לייבניץ (הוכיחו!) ולכן מתכנס.
ב-x=3 זה מתבדר לפי מבחן ההשוואה עם n+11.
מסקנה
תחום ההתכנסות של הטור הנ"ל הינו [1,3).
משפט
יהי n=0∑∞anxn טור חזקות עם רדיוס R>0.
אזי, f(x)=n=0∑∞anxn היא פונקציה רציפה ב-(−R,R).
אם הטור מתכנס גם ב-R או ב-−R אז f רציפה בקצה המתאים של הקטע (מימין/שמאל)
הוכחה:
יהי x0∈(−R,R). קיים r כך ש-−R<−r≤x0≤r<R.
בקטע [−r,r] יש התכנסות במ"ש לפי משפט ולכן, f רציפה ב-x0. ∎
התכנסות טור חזקות לפונקציה
הגדרה 17 (פונקציה הניתנת לפיתוח לטור חזקות)
נאמר כי f(x)ניתנת לפיתוח לטור חזקות אם קיים טור חזקות n=0∑∞anxn שמתכנס ל-f ב-(−R,R) עבור R>0.
משפט
אם f ניתנת לפיתוח לטור חזקות n=0∑∞anxn בקטע (−R,R) עבור R>0, אז הפיתוח הוא יחיד ונתון ע"י: an=n!f(n)(0).
הערה
לכן, לטורי חזקות קוראים גם טורי טיילור.
תנאי הכרחי הוא גזירות ∞ פעמים. (נראה שזה לא תנאי מספיק)
כל אחד מהם נדרש להוכיח שזה באמת שווה לפונקציה ואת זה תכף נעשה.
לכל אחת מהן יש גם R שבו הן מתכנסות. איך נחליט מהו תחום ההתכנסות?
בדוגמה הראשונה ראינו קודם כי לכל x∈R הטור מתכנס.
לפונקציה sinx תחום ההתכנסות הוא גם כל R.
עבור ln(1+x) ו-1−x1 תחום ההתכנסות הוא ∣x∣<1.
הערה (חשובה!)
עבור הדוגמה עם sinx המקדמים הם:
0,1,0,−3!1,0,…
כל האפסים הם מקדמים של n-ים זוגיים שכן לא קיים n זוגי שמתקבל כ-xn.
למה? an מוגדר כמקדם של xn ולכן, עבור x4 מתקיים ש-a4=0 ועבור x3 מתקיים ש-a3=(2⋅1+1)!(−1)1=−3!1.
עיקרי ההוכחה של המשפט: תהי f(x)=n=0∑∞anxn. נגזור איבר-איבר:
f′(x)=n=1∑∞annxn−1
ההצדקה לדברים האלו הוא המשפט על גזירה איבר-איבר לטורי חזקות שיגיע אחרי ההפסקה.
ראינו באינפי 1 כי f(x)={−e−x210x=0x=0 מקיימת f(n)(0)=0 לכל n.
לכן, טור טיילור שמתקבל עבורה הוא ∑0 וזה טור שמתכנס בכל Rאבל לא מתכנס ל-f באף x=0!
לכן, f לא ניתנת לפיתוח לטור סביב 0.
משפט
תהי f גזירה ∞ פעמים ב-(−R,R). אזי, f ניתנת לפיתוח לטור חזקות ב-⟺(−R,R) לכל x∈(−R,R) מתקיים Rn(x)n→∞⟶0.
הוכחה: f ניתנת לפיתוח לטור חזקות ב-⟺(−R,R) קיים טור חזקות ∑anxn שמתכנס ל-f ב-⟺(−R,R) לכל x∈(−R,R) מתקיים ⟺Sn(x)n→∞⟶f(x) לכל x∈(−R,R) מתקיים ⟺Sn(x)−f(x)n→∞⟶0 לכל x∈(−R,R) מתקיים Rn(x)n→∞⟶0. ∎
משפט
אם f גזירה ∞ פעמים ב-(−R,R) וכל הנגזרות חסומות במשותף: ∣f(n)(x)∣≤M לכל n ולכל x אז Rn(x)n→∞⟶ לכל x בקטע ולכן, f ניתנת לפיתוח לטור.
אנו נרצה שכאשר נותנים לנו טור חזקות לזהות את f המתאימה לו וכשנותנים לנו f לזהות את הטור.
אנו לא רוצים לזהות את טור לפי המשפט על הנגזרות כי אנחנו לא רוצים לגזור ∞ פעמים.
מה זה n=1∑∞2n−1n? זה טור מספרי. בטורים מספריים ידענו לחשב את הטור רק במקרים בודדים. רוב העניין שם היה מבחני התכנסות. כלומר, האם הטור מתכנס או לא.
כעת אנו יודעים איך לחשב את הטור הזה. למה? הטור הזה הוא פשוט להציב חצי בדוגמה הקודמת ולכן מתקיים:
n=1∑∞2n−1n=(1−21)21=4
דוגמה
נציב ב-1−x1 במקום x את −t2. כלומר, x=−t2. תנאי הכרחי לזה הוא ש-∣−t2∣<1.
("האם אפשר להציב פה את ג'ורג'י? רק אם ג'ורג'י קטן מ-1. הוא לא - הוא כלב" - צנזור)
נקבל:
הטור האחרון שראינו מתכנס עבור ∣x∣≤1 וזאת בניגוד לטור 1−x1 שאינו מתכנס ב-x=±1.
באופן כללי, באינטגרציה איבר-איבר, יתכן שטור האינטגרלים יתכנס ב-±R למרות שהטור המקורי התבדר.
באופן כללי, בגזירה איבר-איבר, יתכן שטור הנגזרות יתבדר ב-±R למרות שהטור המקורי התכנס.
משפט
יהי n=0∑∞anxn טור שמתכנס ל-f(x) ויהי n=0∑∞bnxn טור המתכנס ל-g(x). כל אחד מהם בעל רדיוס התכנסות.
אזי:
n=0∑∞canxn מתכנס ל-cf(x) עם אותו רדיוס התכנסות.
n=0∑∞(an±bn)xn מתכנס ל-f±g בתחום ההתכנסות המשותף.