יהיו D,E שתי קבוצות. פונקציה היא כלל המתאים לכל איבר x∈D איבר יחידy∈E.
הערה
בקורס הזה נדבר בעיקר על f:R→R.
מושגים וסימונים
סימונים בסיסיים
נסמן כעת פונקציה:
f:D→E
הקבוצה D נקראת תחום ההגדרה בעוד שהקבוצה E נקראת טווח. החץ, מייצג את הכלל על פיו מתאימים לכל איבר מ-D איבר מ-E ולכן נקרא כלל ההעתקה.
אם f(x)=y אזי, x∈D יקרא מקור של y ו-y∈E יקרא התמונה של x.
נסמן את התמונה של כל האיברים בפונקציה - כל מה שהפונקציה יודעת להוציא - כך: f(D) מה שיקרא התמונה של f ותמיד: f(D)⊆E.
ישנה עוד דרך לסמן פונקציה, אשר בה פחות נשתמש בקורס זה והיא:
מערכת צירים קרטזית
פונקציות f:R→R נוכל לראות בעיניים באמצעות מערכת צירים.
הגדרה 2 (גרף)
בהינתן f:R→Rגרף הפונקציה הוא אוסף הנקודות (x,f(x)).
דוגמות של גרפים
מושגים נוספים
מונוטוניות
הגדרה 3 (פונקציה מונוטונית)
הפונקציה f תקרא מונוטונית:
עולה בתחום D אם x1<x2 ⇐ f(x1)≤f(x2) לכל x1,x2∈D.
עולה ממש בתחום D אם x1<x2 ⇐ f(x1)<f(x2) לכל x1,x2∈D.
יורדת בתחום D אם x1<x2 ⇐ f(x1)≥f(x2) לכל x1,x2∈D.
יורדת ממש בתחום D אם x1<x2 ⇐ f(x1)>f(x2) לכל x1,x2∈D.
דוגמה
נקח את הפונקציה f(x)=sinx אשר היא מונוטונית יורדת ממש בתחום D=[2π,23π].
פונקציה זוגית ואי זוגית
הגדרה 4 (פונקציה זוגית)
הפונקציה f תקרא זוגית אם f(x)=f(−x) לכל x∈D.
הגדרה 5 (פונקציה אי זוגית)
הפונקציה f תקרא אי-זוגית אם f(x)=−f(−x) לכל x∈D.
דוגמה
הפונקציה f(x)=[x]לא אי-זוגית.
הפונקציה f(x)=sinx היא כן אי-זוגית.
פונקציית דריכלה היא זוגית.
הערה
אינטואיצה: שיקוף.
בפונקציה אי-זוגית, f(0)=0.
מחזוריות
הגדרה 6 (פונקציה מחזורית)
הפונקציה f:R→R תקרא מחזורית אם קיים 0=T∈R כל ש-f(x)=f(x+T) לכל x∈R.
נקרא ל-Tהמחזור של הפונקציה.
דוגמה
הפונקציה sinx מחזורית עם T מינימלי שהוא 2π.
פונקציית דריכלה היא מחזורית עם T כמו 1,2,21.
פונקציה הופכית
התופעות של 2 xים הנשלחים לאותו ה-y ו-קיום y אליו לא נשלח אף x לגיטימיות, אבל אז, הפונקציה אינה ניתנת להפיכה. אם ננסה - לאן נשלח את ה-y אליו לא נשלח x? אין חץ להפוך. במצב השני, לא נוכל לשלוח את אותו ה-y ל-2 xים שונים שכן זה לא מתאים להגדרת הפונקציה.
נראה 2 תכונות אשר יפתרו לנו בעיה זו.
הגדרה 7 (פונקציה חד-חד ערכית)
הפונקציה f:D→E תקרא חד-חד ערכית(חח"ע) ב-D אם x1=x2 אזי f(x1)=f(x2) לכל x1,x2∈D.
הנוגד הלוגי של הגדרה זו, אשר גם בו נשתמש, הוא:
x1=x2⟸f(x1)=f(x2)
דוגמה
הפונקציה x+2 היא חח"ע.
הפונקציה x2 אינה חח"ע ל-D=R אך כן חח"ע עבור D=R+.
הפונקציה ערך שלם אינה חח"ע שכן כל ה-x-ים בין 0 ל-1 מקבלים את אותו הערך.
הערה
כל פונקציה מחזורית, כאשר התחום גדול ממחזור אחד של הפונקציה, אינה חח"ע.
הגדרה 8 (פונקציה על)
הפונקציה f:D→E נקראת על E אם לכל y∈E קיים x∈D כך ש-f(x)=y.
משפט (הגדרה שקולה)
f(D)=E
הטווח והתמונה מתלכדים.
דוגמה
הפונקציה sinx היא אינה על R אבל היא כן על [−1,1].
הפונקציה x2 היא על R+ אך אינה על R.
הגדרה 9 (פונקציה הפיכה)
הפונקציה f:D→E נקראת הפיכה אם קיימת פונקציה f−1:E→D כך שלכל x∈D מתקיים:
f−1(f(x))=x
ולכל y∈E מתקיים:
f(f−1(y))=y
f−1 נקראת הפונקציה ההפוכה של f.
משפט
אם f מונוטונית ממש(עולה ממש או יורדת ממש) אזי f חח"ע.
הוכחה:
שיעורי בית (HW)
תרגיל קל
∎
משפט
תהי f:D→E. אזי: f הפיכה ⇔ f חח"ע ועל E.
הוכחה:
⇐: נראה כי f על E. יהי y∈E. נתון כי f הפיכה ולכן קיים x=f−1(y). ולכן, f(x)=f(f−1(y))=y. ולכן, על פי הגדרה, היא על E.
נראה כי f חח"ע. נניח כי f(x1)=f(x2), לכן, x1=f−1(f(x1))=f−1(f(x2))=x2.
⇒: יהי y∈E. f על E ולכן קייםx∈D כך ש-f(x)=y. כיוון ש-f חח"ע, יש רק x אחד המקיים f(x)=y. (כי אם בשלילה יש x1=x2 כך ש-f(x1)=y וגם f(x2)=y אז f(x1)=f(x2) בסתירה לחח"ע) נגדיר f−1(y)=x. נראה כי f−1 באמת פונקציה הפוכה: לכל y∈E מתקיים f(f−1(y))=f(x)=y. לכל x∈D מתקיים f−1(f(x))=f−1(y)=x. ∎
דוגמה
הפונקציה x+2 הינה חח"ע שכן היא מונוטונית עולה ממש(ואז לפי משפט) והיא על R ולכן היא הפיכה(על פי משפט).
במקרה זה: f−1(y)=y−2.
הפונקציה x2 אינה הפיכה שכן היא אינה חח"ע ואינה על R.
הפונקציה x2 בתחום D=R+ ובטווח E=R+ היא כן הפיכה.(היא חח"ע והיא על R+) ואז: f−1(y)=y
הפונקציה x היא הפיכה, כאשר ההופכית שלה היא הפונקציה מהשורה הקודמת.
דוגמה
sinx:[−2π,2π]→[−1,1] היא פונקציה הפיכה
גרף הפונקציה ההפוכה
זהו בעצם היפוך ביחס ל-y=x.
פעולות על פונקציות
הגדרה 10 (פעולות חשבון על פונקציות)
יהיו f,g:D→E. אזי:
(f+ בין פונקציות+g)(x)=f(x)+ של הטווח+g(x)(f⋅g)(x)=(gf)(x)=g(x)f(x),g(x)=0
הגדרה 11 (הרכבה של פונקציות)
יהיו f:D→E,g:E→H. נגדיר:
(g∘f)(x)=g(f(x))
פונקציות אלמנטריות
הגדרה 12 (פונקציה אלמנטרית)
פונקציה f תקרא אלמנטרית אם היא מתקבלת על ידי +,−,⋅,÷,∘ ממשפחות הפונקציות הבאות:
פולינומים ופונקציות רציונליות(q(x)p(x) כאשר p,q פולינומים)
הערה: בצעד האחרון, נשים לב כי יכול להיות שנחלק ב-0, אבל בגלל שאנו לוקחים M אזי x לא יכול להיות 0.
x21<ε211=ε
משפטי גבולות
שיעורי בית (HW)
הוכיחו לבד כי:
limx→∞x1=0
הגדירו limx→−∞f(x) (המושג המקביל כאשר x→−∞)
המשפטים הבאים:
יחידות הגבול
חשבון גבולות (כמה משפטים)
חסומה כפול שואפת ל-0
יחס סדר גבולות (כמה משפטים)
משפט (סנדוויץ)
יהיו f(x),g(x),h(x) פונקציות שמוגדרות ב-(a,∞) כך ש-f(x)≤g(x)≤h(x) לכל a<x.
נניח כי limx→∞h(x)=L וגם limx→∞f(x)=L.
אזי, limx→∞g(x)=L.
הוכחה:
יהי ε>0.
נתון כי limx→∞h(x)=L ולכן קיים M1 כך שלכל x>M1 מתקיים L−ε<h(x)<L+ε.
בנוסף, נתון כי limx→∞f(x)=L ולכן קיים M2 כך שלכל x>M2 מתקיים L−ε<f(x)<L+ε.
יהי M=max{M1,M2} ולכן, לכל x>M מתקיים: f(x)≤g(x)≤h(x) ולכן:
L−ε<f(x)≤g(x)≤h(x)<L+ε
ולכן, limx→∞g(x)=L לפי הגדרת הגבול. ∎
גבול של פונקציה בנקודה
כאשר אנו מדברים על גבול של פונקציה בנקודה, לא משנה לנו מה מתרחש בנקודה - אם היא מוגדרת או לא, מה הערך שלה וכו'.
הגדרה 14 (שאיפה של פונקציה בנקודה)
תהי f(x) פונקציה המוגדרת בסביבה נקובה של a.
נאמר ש-limx→af(x)=L אם לכל ε>0 קיים δ>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ אז ∣f(x)−L∣<ε.
דוגמה (שמטרתה להראות שלעבוד עם הגדרה יכול להיות מעצבן)
x→3limx2=9
נוכיח: יהי ε>0. נגדיר δ=7ε>0 ואז אם 0<∣x−3∣<δ אז:
∣x2−9∣=∣x−3∣∣x+3∣
אם δ≤1 אז ∣x−3∣<1 לכן: −1<x−3<1 ואז 5<x+3<7 ולכן ∣x+3∣<7.
≤∣x−3∣⋅7<7δ<ε
משפט
תהי f(x) פונקציה אלמנטרית המוגדרת בסביבה של a. אזי:
x→alimf(x)=f(a)
הוכחה:
בהמשך
∎
דוגמה
x→0limarctan(2(3x+4cosx)21)
לפי המשפט, נציב 0:
f(0)=arctan(24cos0)=4π
בזהירות: limx→0x1=01 שכן 0 אינה מוגדרת. - נשים לב שאנו בסביבה לא נקובה.
משפטי גבולות
משפט (יחידות הגבול)
אם קיים הגבול limx→af(x) אז הוא יחיד.
הוכחה:
נניח בשלילה כי קיימים 2 גבולות שונים ונסמנם L<K.
נקח ε=3K−L>0.
מכיוון ש-limx→af(x)=L קיים δ1>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ1 אז ∣f(x)−L∣<ε. ⇐ L−ε<f(x)<L+ε.
מכיוון ש-limx→af(x)=K קיים δ2>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ2 אז ∣f(x)−K∣<ε ⇐ K−ε<f(x)<K+ε.
נבחר δ=min{δ1,δ2} ואז, אם 0<∣x−a∣<δ אז:
f(x)<L+εמבחירת ε>0<K+ε<f(x)
וכך הגענו לסתירה. ∎
משפט
אם קיים הגבול limx→af(x)=L, אז f חסומה בסביבה נקובה של a.
הוכחה:
נקח ε=1>0. קיים δ>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ אז ∣f(x)−L∣<1.
לכן, לפי כללי הערך המוחלט, L−1<f(x)<L+1 ולכן, f חסומה בסביבה נקובה של a. ∎
הערה
אם הגבול קיים וגם f(a) קיים, אז, f תהא חסומה בסביבה של a.
דוגמה (דוגמות למקרים בהם אין גבול)
f(x)=[x] בנקודה 0. - אנו מתקרבים מכל צד למספר אחר ולכן לא קיימת סביבה אחת.
f(x)=x1 בנקודה 0. - כשמתקרבים ל-0 מצד אחד הפונק' שואפת ל-∞ ומהצד השני ל-−∞.
f(x)=sinx1 בנקודה 0.
משפט
אם limx→af(x)=L ו-L>0. אזי, קיימת סביבה נקובה של a, שבה f חיובית.
הוכחה:
שיעורי בית (HW)
לבד - יכול להיות שיופיע בגליון בית.
∎
חשבון גבולות
משפט (חשבון גבולות)
יהיו f,g מוגדרות בסביבה מנוקבת של a.
אם limx→af(x)=L,limx→ag(x)=M אזי: א. limx→acf(x)=cL לכל c∈R ב. limx→af(x)±g(x)=L±K ג. limx→af(x)g(x)=LM ד. כאשר M=0 ו-g(x)=0 בסביבה, אזי: limx→ag(x)f(x)=ML. ה. limx→a∣f(x)∣=∣L∣
הוכחה: (ג)
יהי ε>0. קיים δ1>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ1 אז ∣f(x)−L∣<2(∣M∣+1)ε.
קיים K>0 וקיים δ2>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ2, על פי משפט, ∣f(x)∣<K.
קיים δ3>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ3 אז ∣g(x)−M∣<2Kε.
נגדיר δ=min{δ1,δ2,δ3} ואז אם 0<∣x−a∣<δ אז:
∣f(x)g(x)−LM∣±f(x)M△אי שוויון ה-≤∣f(x)g(x)−f(x)M∣+∣f(x)M−LM∣=∣f(x)∣∣g(x)−M∣+∣M∣∣f(x)−L∣<K2Kε+∣M∣2(∣M∣+1)ε↓∣M∣<(∣M∣+1)<2ε+∣M∣+1∣M∣+1⋅2ε=ε
∎
משפט (יחס סדר גבולות)
f(x)≥0⟹L≥0f(x)≥g(x)⟹L≥M
הערה
המשפט הנ"ל אינו נכון עם >.
משפט (סנדוויץ)
אם h(x)≤g(x)≤f(x) בסביבה מנוקבת של a, limx→af(x)=L, limx→ah(x)=L.
אזי limx→ag(x)=L.
משפט (חסומה כפול אפסה)
אם limx→af(x)=0 ו-g(x) חסומה בסביבה מנוקבת של a אז limx→af(x)g(x)=0.
דוגמה
יהי a>0. אזי limx→ax=a.
יהי ε>0. נגדיר δ=min{a,εa} ואז, לכל x שמקיים 0<∣x−a∣<δ מתקיים:
∣x−a∣=x+a∣x−a∣≤a∣x−a∣<aεa=ε
משפט היינה
משפט (היינה)
תהי f מוגדרת בסביבה מנוקבת של a. אזי limx→af(x)=L ⇔ לכל סדרה limn→∞xn=a כאשר xn=a מתקיים limn→∞f(xn)=L.
הוכחה:
⇐: תהי xn סדרה כך ש-limn→∞xn=a ו-xn=a לכל n. יהי ε>0.
לפי הנתון, קיימת δ>0 כך שאם 0<∣x−a∣<δ אזי ∣f(x)−L∣<ε. כיוון ש-a=xnn→∞⟶a קיים N כך שלכל n>N מתקיים 0<∣xn−a∣<δ.
לכן, לכל n>N, מתקיים, ∣f(xn)−L∣<ε.
⇒: נניח שלא מתקיים limx→af(x)=L. לכן, קיים ε0>0 כך שלכל δ>0 קיים x כך ש-0<∣x−a∣<δ אבל ∣f(x)−L∣≥ε0.
עבור δ=n1 קיים xn כך ש-0<∣xn−a∣<n1 אבל ∣f(xn)−L∣≥ε0. בנינו סדרה xn המקיימת xn=a ולפי סנדוויץ, limn→∞xn=a, אבל, לא מתקיים f(xn)n→∞⟶L. ∎
שימושי משפט היינה
הוכחה: ד' של חשבון גבולות
תהי a=xnn→∞⟶a. לפי הנתון והיינה, מתקיים f(xn)n→∞⟶L וגם g(xn)n→∞⟶M. לפי גבול של מנה עבור סדרות, מתקיים g(xn)f(xn)n→∞⟶ML.
לכן, לפי הכיוון שני של היינה, limx→ag(x)f(x)=ML. ∎
הוכחת חסומה כפול אפסה:
תהי a=xnn→∞⟶a. לפי הנתון והיינה, f(xn)n→∞⟶0. בנוסף, g(xn) זו סדרה חסומה(כי g סדרה חסומה). לכן, לפי המשפט המקביל בסדרות, f(xn)g(xn)n→∞⟶0. לכן, לפי הכיוון השני של היינה, limx→af(x)g(x)=0. ∎
דוגמה (לשימוש בהיינה)
לפונקציה sinx1 אין גבול ב-0.
נוכיח לפי היינה כך:
נראה כי קיימות 2 סדרות אשר שתיהן שואפות ל-0.(xn,yn) כך של-sinxn1 ול-sinyn1 יש גבולות שונים. ואמנם, נגדיר xn=2πn+2π1 ואז sinxn1n→∞⟶1. ונגדיר, yn=2πn−2π1 ואז sinyn1n→∞⟶−1.
שיעורי בית (HW)
תרגיל טוב לעשות בבית יהא להוכיח כי לפונקציית דיריכלה אין גבול בשום נקודה.
שאיפה מימין ומשאל
הגדרה 15 (שאיפה מימין)
תהי f מוגדרת בסביבה ימנית של a. נאמר כי limx→a+f(x)=L (מימין) אם לכל ε>0 קיימת δ>0 כך ש-
∣f(x)−L∣<ε⟸a<x<a+δ
הגדרה 16 (שאיפה משמאל)
תהי f מוגדרת בסביבה שמאלית של a. נאמר כי limx→a−f(x)=L (משמאל) אם לכל ε>0 קיימת δ>0 כך ש-
∣f(x)−L∣<ε⟸a−δ<x<a
שיעורי בית (HW)
הוכיחו כי limx→0+x=0.
שיעורי בית (HW)
הוכיחו גם לפי היינה וגם לפי הגדרת δ,ε את כל המשפטים שנכתבו מלמעלה בשביל גבול מימין וגבול משמאל. (60 הוכחות סה"כ)
דוגמה
xx→0+⟶0
לא ניתן לדבר על הגבול של x ב-x→0 מכיוון שהסביבה לא מוגדרת.
משפט
תהי f(x) מוגדרת בסביבה מנוקבת של a. limx→af(x) קיים ⟺ שני הגבולות החד-צדדיים בנקודה a קיימים ושווים.
הוכחה:
⇐: נסמן limx→af(x)=L. מיידי מההגדרות.
⇒: נסמן את הגבול מימין על ידי L. לפי הנתון, L הוא גם הגבול משמאל. יהי ε>0.
לפי הגדרת גבול מימין, קיימת δ1>0 כך ש-a<x<a+δ1 ⇐ ∣f(x)−L∣<ε.
לפי הגדרת הגבול משמאל, קיימת δ2>0 כך ש-a−δ2<x<a ⇐ ∣f(x)−L∣<ε.
נגדיר δ=min{δ1,δ2} ואז, לכל x המקיים 0<∣x−a∣<δ מתקיים ∣f(x)−L∣<ε. ∎
דוגמה
ל-[x] אין גבול בכל a∈Z.
משפט
תהי f מונוטונית וחסומה בסביבה ימנית של a. אזי, הגבול limx→a+f(x) קיים.
מסקנה
תהי f מונוטונית בקטע I. אזי, יש ל-f גבולות חד-צדדיים בכל נקודה פנימית של I.
הוכחה:
נניח בה"כ כי f עולה. נסמן:
L=inf{f(x)∣x>a}
ונוכיח כי limx→a+f(x)=L. יהי ε>0.
לכל x>a מתקיים L−ε<L≤f(x).
מכיוון ש-L+ε הוא אינו חסם מלמטה של f (כי L הוא האינפימום) קיים a<x0 כך ש-f(x0)<L+ε.
לכל a<x<x0 מתקיים f(x)≤f(x0)<L+ε כי f מונוטונית עולה.
נגדיר δ=x0−a>0 ואז, לכל a<x<a+δ מתקיים:
L−ε<f(x)<L+ε
∎
שיעורי בית
צפו בסרטון #15 בפרק על נגזרות ב"טכניון מלמדים" בו מוסבר על הגבול הבא:
x→0limxsinx=1
דוגמה
x→0lim↓0x⋅חסומהsinx1=0
לפי חסומה כפול אפסה.
דוגמה
n→∞limnsinn1
נכתוב nsinn1=n1sinn1 נראה כי אם נגיד x=n1 אזי, זה יהיה בדיוק הגבול הידוע xsinx. אנו יודעים כי n1 היא סדרה השואפת לאפס. לכן, לפי היינה, עם הסדרה xn=n1n→∞⟶0 והפונקציה f(x)=xsinx נקבל כי: limn→∞n1sinn1=1.
סיכום שימושים של משפט היינה
הוכחת משפטים על גבולות של פונקציות בעזרת המשפטים המקבילים עבור סדרות.
הצדקה שגבול של פונקציה לא קיים בעזרת 2 סדרות.
מציאת גבול של סדרה בעזרת פונקציה.
גבול של פונקציה במובן הרחב
הגדרה 17 (שאיפה של פונקציה לאינסוף בנקודה)
נאמר כי limx→af(x)=∞ אם לכל M קיימת δ>0 כך שלכל 0<∣x−a∣<δ מתקיים f(x)>M.
הגדרה 18 (שאיפה של פונקציה למינוס אינסוף בנקודה)
נאמר כי limx→af(x)=−∞ אם לכל M קיימת δ>0 כך שלכל 0<∣x−a∣<δ מתקיים f(x)<M.
דוגמה
x→0limx21=∞
נוכיח לפי ההגדרה:
יהי M>0. נגדיר δ=M1>0 ולכן, לכל x=0 ו-−M1<x<M1:
x21>δ21=M
שיעורי בית (HW)
נסו לכתוב את כל 15 הגדרות הגבול האפשריות מזיכרון בלבד.
הערה
לא כל המשפטים עבור L תקפים עבור ±∞.
למשל: "∞−∞" או "∞∞" או "0⋅∞" ועוד לא בעלי משמעות אחידה.
שיעורי בית (HW)
נסחו והוכיחו "∞+∞", "∞⋅∞", "∞⋅L" ועוד.
שיעורי בית (HW)
נסחו והוכיחו את משפט הפיצה.
תנאי קושי
משפט (תנאי קושי)
תהי f מוגדרת בסביבה מנוקבת של a. אזי, הגבול limx→af(x) קיים ⇔ לכל ε>0 קיימת δ>0 כך שאם 0<∣x1−a∣<δ וגם 0<∣x2−a∣<δ אז ∣f(x1)−f(x2)∣<ε.
הוכחה:
שיעורי בית (HW)
זה לא קל. זה עוד יותר לא קל ממה שזה היה בסדרות.
זה למיטיבי לכת.
∎
רציפות
רציפות בנקודה
הגדרה 19 (רציפות בנקודה)
תהי f מוגדרת בסביבה של הנקודה a. נאמר כי fרציפה בנקודה a אם: limx→af(x)=f(a).
משפט (הגדרה שקולה לרציפות בנקודה)
תהי f מוגדרת בסביבה של הנקודה a. נאמר כי fרציפה בנקודה a אם לכל ε>0 קיימת δ>0 כך שאם ∣x−a∣<δ אז ∣f(x)−f(a)∣<ε.
משפט (הגדרה שקולה נוספת לרציפות בנקודה)
תהי f מוגדרת בסביבה של הנקודה a. נאמר כי fרציפה בנקודה a אם לכל סדרה xnn→∞⟶a מתקיים f(xn)n→∞⟶f(a).
הוכחה:
מיידי מההגדרות
∎
משפט
אם f,g רציפות בנקודה a אזי f+g, αf, f⋅g, gf(g=0) רציפות בנקודה a.
הוכחה:
נובע מחשבון גבולות
∎
משפט
אם f רציפה בנקודה a וגם g רציפה בנקודה f(a), אזי g∘f רציפה בנקודה a.
מסקנה
כל פונקציה אלמנטרית היא רציפה בכל נקודה בתחום הגדרתה.
הוכחת המשפט: דרך א'
תהי xnn→∞⟶a. f רציפה ב-a ולכן f(xn)n→∞⟶f(a). g רציפה ב-f(a) ולכן g(f(xn))n→∞⟶g(f(a)). ∎
הוכחת המשפט: דרך ב' - לפי ההגדרה עם ε−δ
שיעורי בית (HW)
להוכיח היום ללא דיחוי
∎
סוגי אי רציפות
באיזור השמאלי, הגבול limx→af(x) קיים, אבל הוא לאf(a). נקרא לזה אי רציפות סליקה.
דוגמה
f(x)={xsinx2x=0x=0
הפונקציה הזו היא בעלת אי רציפות סליקה בנקודה 0.
באסימפטוטה השמאלית, שני הגבולות החד צדיים קיימים אך שונים. זה נקרא אי רציפות קפיצה.
דוגמה
הפונקציה [x] בכל a∈Z.
באסימפטוטה הימנית, לפחות אחד מהגבולות החד צדדיים לא קיים (כאשר קיים כוונתו קיים וסופי). לזה נקרא אי רציפות עיקרית.
דוגמה
a=0:x1,sinx1
סיכום: יש לנו 3 סוגים של אי רציפויות.
אי רציפות סליקה.
אי רציפות קפיצה.
אי רציפות עיקרית.
דוגמה
f(x)={10x∈Qx∈Q
פונקצית דיריכלה לא רציפה באף נקודה. כל x0 היא אי-רציפות עיקרית, כי אין ל-f גבולות חד-צדדיים באף נקודה.(הוכיחו!)
הערה (אינטואיציה)
לפונקציה רציפה ניתן לשרטט את הגרף בלי להרים את העט מהדף.
משפט
לפונקציה מונוטונית בקטע/בקרן ייתכנו נקודות אי-רציפות רק מסוג קפיצה.
הוכחה:
לפונקציה מונוטונית לא יכולה להיות נקודת אי-רציפות מסוג סליקה. (הוכיחו!)
לפונקציה מונוטונית לא יכולה להיות נקודת אי-רציפות מסוג עיקרי לפי משפט קודם. ∎
רציפות בקטע
הגדרה 20 (רציפות בקטע)
fרציפה בקטע פתוח(a,b) אם היא רציפה בכל נקודה x0∈(a,b)
fרציפה מימין בנקודה a אם limx→a+f(x)=a
fרציפה משמאל בנקודה a אם limx→a−f(x)=f(a).
fרציפה בקטע סגור[a,b] אם היא רציפה בקטע הפתוח (a,b), רציפה משמאל ב-b ורציפה מימין ב-a.
טענה (טענת עזר)
אם ∣f(x)∣≤∣x∣ לכל x∈R אז f רציפה ב-0.
אינטואיציה:
מכיוון ש-∣f(x)∣ קטנה מ-∣x∣ הפונקציה לא יכולה להיות במשולש העליון או התחתון, ולכן חייבת לעבור ב-0.
הוכחה:
יהי ε>0. נגדיר δ=ε ואז אם ∣x−0∣<δ אז:
∣f(x)−f(0)∣↓f(0)=0 ולכן ∣f(0)∣≤∣0∣=∣f(x)∣≤∣x∣=∣x−0∣<ε
∎
דוגמה
f(x)={x−xx∈Qx∈Q
זוהי וריאציה על פונקציית דיריכלה. f רציפה בנקודה 0. איך זה יכול להיות? (לפי טענת העזר)
זוהי בעצם דוגמה נגדית לאינטואיציה.
משפט ערך הביניים
משפט (מקרה פרטי של משפט ערך הביניים)
תהי f:[a,b]→R רציפה. אם ל-f(a) ול-f(b) יש סימנים הפוכים, אזי קיימת נקודה a<c<b כך ש-f(c)=0.
אינטואיציה:
הוכחה: (שיטת החצייה)
שיעורי בית (HW)
לשלים את הכתיבה.
(רשמו את פרטי הבנייה.)
אם באחד הצעדים f(ei)=0 אזי סיימנו. אחרת, בנינו סדרה של קטעים [an,bn] המקיימים את התנאים של הלמה של קנטור. לכן, קיימת c∈[an,bn].
נראה כי f(c)=0. f רציפה ולכן: ann→∞⟶c. אזי, לפי היינה, 0<f(an)n→∞⟶f(c). ⇐ f(c)≥0 לפי יחס סדר גבולות.
באותו אופן, bnn→∞⟶c ⇐ 0>f(bn)n→∞⟶f(c) ⇐ לפי יחס סדר גבולות, f(c)≤0 ⇐ f(c)=0.
∎
משפט (ערך הביניים)
תהי f:[a,b]→R רציפה. יהי y0 ערך בין f(a) ל-f(b).
אזי, קיימת a<x0<b כך ש-f(x0)=y0.
הוכחה:
נניח בה"כ כי f(a)<y0<f(b). נגדיר g(x)=f(x)−y0.
g(a)=f(a)−y0<0g(b)=f(b)−y0>0
הפונקציה g רציפה כהפרש של רציפות ולכן, לפי המקרה הפרטי, יש x0 שבה g(x0)=0 ולכן, f(x0)=g(x0)+y0=y0. ∎
דוגמה
טענה: לפולינום p(x)=x5−4x+1 יש שורש בקטע [0,1]. הוכחה:p(x) רציפה.
{p(0)=1p(1)=−2>0<0
לפי משפט ערך הביניים, קיימת נקודה 0<x0<1 שבה p(x0)=0.
משפט
לכל פולינום ממעלה אי-זוגית יש שורש ממשי.
נרצה להוכיח זאת באמצעות כלים של אינפי רעיון ההוכחה: פולינום ממעלה אי זוגית שואף ב-−∞ ל-±∞ וב-∞ בדיוק להפך. לפי הגדרת הגבול, החל ממקום מסויים כל הערכים קטנים מנניח −5 וההפך לכיוון השני - נקח ערך שכזה ונפעיל ערך הביניים. הוכחה:
שיעורי בית (HW)
לבד
∎
משפט (ויירשטראס)
תהי f:[a,b]→R רציפה. אזי:
f חסומה.
f מקבלת מינימום ומקסימום בקטע.
דוגמה
f(x)=x
ב-(0,1) אין לה מינימום ואין לה מקסימום(יש לה אינפימום וסופרמום). נראה כי סעיף 2 לא תקף בקטע פתוח.
f(x)=x1
בקטע (0,2] היא רציפה אבל לא חסומה.
אם נקח
f(x)={21x1x=0x>0
לא רציפה ולא חסומה ב-[0,2].
הוכחה:
סעיף (1): נניח בשלילה כי f לא חסומה. בה"כ f לא חסומה מלמעלה.
לכל n טבעי קיימת xn כך ש-f(xn)>n. לפי פיצה, f(xn)n→∞⟶∞. הסדרה xn היא חסומה כי לכל n, a≤xn≤b. לפי BW יש לה ת"ס מתכנסת xnkk→∞⟶x0. הקטע [a,b] הוא קטע סגור ולכן x0∈[a,b]. f רציפה ב-x0 (שכן רציפות בקטע זה רציפות בכל נקודה בקטע) ולכן, f(xnk)k→∞⟶f(x0).
זוהי סתירה. (שכן, f(xnk) היא ת"ס של f(xn) אשר שואפת ל-∞ ולכן, לפי משפט, כל ת"ס שלה שואפת ל-∞)
הערה
אם (a,b) היה קטע פתוח, אזי xnk הייתה יכולה לשאוף ל-a או b ואז רציפות לא מתקיימת בנקודות אלו ולכן הטענה f(xnk)k→∞⟶f(x0) לא נכונה.
סעיף (2):
לפי (1) ואקסיומת השלמות, יש ל-f סופרמום ואינפימום. נסמן: M=sup{f(x)∣a≤x≤b}.
נראה כי קיים x0 כך ש-f(x0)=M. M הוא סופרמום ולכן, לכל n קיימת xn כך ש-M−n1<f(xn)≤M. (מכיוון ש-M חסם מלמעלה, ולכן כל חיסור ε ממנו הוא קטן מכל f(xn) על פי ההגדרה השקולה)
לפי סנדוויץ', f(xn)n→∞⟶M. הסדרה xn חסומה, לפי BW יש לה ת"ס מתכנסת xnkk→∞⟶x0. x0∈[a,b] כי הקטע סגור. f רציפה ב-x0 ולכן f(xnk)k→∞⟶f(x0). לפי משפט, מכיוון ש-f(xn) שואפת ל-M אזי גם f(xnk) שואפת ל-M ולכן, מיחידות הגבול f(x0)=M.
באופן דומה, נוכיח כי ל-f יש מינימום. ∎
משפט
תהי f:[a,b]→R רציפה. אזי, התמונה של f היא קטע סגור.
הוכחה:
לפי W(ויירשטראוס) יש ל-f מינימום ומקסימום שנסמנם M,m בהתאמה ושמתקבלים בנקודות xM,xm בהתאמה.
לפי משפט ערך הביניים בקטע [xm,xM] או [xM,xm], f מקבלת כל ערך y שבין m ל-M. לכן, התמונה של f היא הקטע הסגור [m,M]. ∎
משפט
תהי f:[a,b]→R מונוטונית. אזי f רציפה ⟺ התמונה של f היא קטע סגור.
הוכחה:
⇐: נתון כי f רציפה בקטע [a,b] ולכן, לפי המשפט הקודם, התמונה של f היא קטע סגור.
⇒:
שיעורי בית (HW)
לבד!
רעיון:
לפונקציה מונוטונית יכולות להיות רק נקודות אי-רציפות מסוג קפיצה. לכן, אם מתקיימת אי-רציפות מסוג קפיצה, התמונה של f היא לא קטע סגור. אחרת, היא רציפה.
∎
משפט
תהי f רציפה ומונוטונית ממש. אזי f הפיכה ו-f−1 גם היא רציפה ומונוטונית ממש.
משפט
תהי f רציפה וחח"ע. אזי f הפיכה ו-f−1 רציפה.
שני התרגילים הבאים הינם תרגילים סופר ליבתיים וחשוב לפתור אותם לבד!!!!!!!!!!!!!!
תרגיל
f:R→R רציפה וקיימים limx→−∞f(x),limx→∞f(x).
הוכיחו כי f חסומה.
תרגיל
f:R→R מקיימת: לכל ε>0 קיימת δ>0 כך שאם ∣x−x0∣<ε אז ∣f(x)−f(x0)∣<δ
א. האם f רציפה?
ב. איזו תכונה של f מבטא התנאי?
רציפות במידה שווה
הגדרה 21 (רציפות במידה שווה)
f(x) תקרא רציפה במידה שווה (במ"ש) בקטע I אם לכל ε>0 קיימת δ>0 כך שלכל x,y∈I אם ∣x−y∣<δ אז ∣f(x)−f(y)∣<ε.
מה באמת אומר המושג רציפות במידה שווה?
לכל שתי נקודות שנקח, אם הן δ קרובות אחת לשנייה, לא משנה איפה הן על ציר המספרים, ערכי הפונקציה יהיו קרובים אחד לשני.
זה אומר שהפונקציה לא יכולה להיות יותר מדי תלולה. למושג פונקציה תלולה יש מילה מתמטית באינפי והיא נקראת נגזרת והיא תגיע שבוע הבא. אם פונקציה תלולה מדי, נוכל למצוא שתי נקודות שהן δ קרובות אבל בעלי ערכי f מאוד רחוקים. אינטואיציה: "תלילות" חסומה.
תרגיל
הוכיחו כי x1,sinx1,ex לא רציפות במ"ש.
משפט
אם f רציפה במ"ש אז f רציפה ב-I.
פה נראה כי רציפה במ"ש היא תכונה חזקה יותר מרציפות ולכן גם גוררת אותה. הוכחה:
תהי x0∈I. נראה כי f רציפה ב-x0.
נקח את x0 בתפקיד y בהגדרה של רציפות במ"ש. ∎
משפט (קנטור-היינה)
אם f רציפה בקטע סגור [a,b] אז f רציפה במ"ש בקטע.
הערה
x רציפה במ"ש בקטע [0,1] לפי קנטור-היינה. אבל, התלילות שלה לא חסומה.
(נחזור לזה בנגזרות)
הוכחה:
נניח בשלילה כי f לא רציפה במ"ש. לכן, קיים ε0 כך שלכל δ>0 קיימות x,y כך ש-∣x−y∣<δ אבל ∣f(x)−f(y)∣≥ε0.
לכן, לכל n קיימים xn,yn∈[a,b] כך ש-∣xn−yn∣<n1 אבל ∣f(xn)−f(yn)∣≥ε0.
הסדרה xn חסומה. לכן, לפי BW יש לה ת"ס xnkk→∞⟶x0. טענה:ynkk→∞⟶x0. הוכחה: לכל k מתקיים xnk−nk1<ynk<xnk+nk1 ולכן, לפי סנדוויץ'.
לפי רציפות, f(xnk)k→∞⟶f(x0), f(ynk)k→∞⟶f(x0) ולכן, לפי חשבון גבולות: f(xnk)−f(ynk)k→∞⟶0. זוהי סתירה ל-∣f(x)−f(y)∣≥ε0. ∎
נגזרות
מוטיבציה
נסתכל על מוטיבציה בשני תחומים:
בתחום הפיזיקה: מהי מהירות? נניח נסעתי 90 ק"מ במשך שעה, אזי המהירות הממוצעת שלי הייתה 90hkm וזה לא אומר כי נסעתי במהירות קבועה לאורך כל הדרך. V=ΔtΔx. נניח כי יש לנו פונקציה כעת: f(t)=המיקום בזמן t כאשר t=0 יהא הזמן שבו יצאנו לדרך. איך נבטא כעת את המהירות? V=t−t0f(t)−f(t0) כאשר t0 הוא זמן המוצא.
כאשר אנו מסתכלים על מד המהירות במכונית, איננו רואים את המהירות הממוצעת מהרגע שיצאנו עד לרגע זה, אלא אנו רואים גודל שנקרא "מהירות רגעית" שאמור לייצג את המהירות בזמן שאנו מסתכלים. המהירות הרגעית אינה יכולה להיות דרך חלקי זמן, שכן אין דרך או זמן ברגע.
הקונספט שמגדיר מהירות רגעית הוא הקונספט של גבול. למה? ככל שנסתכל על מרחקים קצרים יותר ויותר וכמות הזמן שלקח לנו לעבור את אותו המרחק, נתקרב לאותה מהירות רגעית שאנו מחפשים. כלומר, ככל שהזמן שעבר יותר קצר והדרך שעברתי יותר קצרה, כך ערך המהירות הממוצעת יתקרב לערך המהירות הרגעית שאנו מחפשים. (אגב, במכונית אמיתית נמדד זמן ע"י שעון ואת כמות סיבובי הגלגלים פר זמן). מהירות רגעית ברגע t=limt→t0t−t0f(t)−f(t0)
נשים לב שכאשר t→t0 המכנה שואף ל-0 והמונה גם הוא שואף ל-0. זהו אחד הגבולות שצריך לפענח כל רגע בנפרד. בנוסף, נשים לב כי בכל נקודה t=t0 הפונקציה ב-lim (לא f(t)) לא מוגדרת.
באופן כללי, מה שהביטוי הזה מודד הוא שינוי רגעי כתלות בזמן, לא משנה אם הפונקציה מייצגת את המהירות כתלות בזמן או טמפרטורה כתלות בזמן.
בתחום הגיאומטרי:
נניח ואנו רוצים למצוא את השיפוע של הגרף בנקודה x0. מה הוא בכלל שיפוע? לא הגדרנו דבר שכזה לשום דבר שאינו קו ישר. בקו ישר, הגדרנו את השיפוע להיות ΔxΔy. כעת, נקח ישרים שהולכים ומתקרבים לנקודה ונגדיר את השיפוע של הנקודה להיות הגבול של השיפועים הללו.
נשים לב כי השיפוע של הקו האדום המוצג בציור הוא x−x0f(x)−f(x0). נקח כעת, קווים יותר ויותר קצרים(נראה אותם בציור בירוק). הערה: נקרא לקווים הללו מיתרים.
ככל שהמיתרים יותר קצרים, כך השיפוע שלהם מתקרב לשיפוע בנקודה. x0שיפוע הגרף של f בנקודה =x−x0f(x)−f(x0)
ואו, הגענו לאותו הביטוי בשני תחומים שונים לחלוטין - כנראה שהוא חשוב.
הגדרה
הגדרה 22 (נגזרת)
תהי f מוגדרת בסביבה של x0. הביטוי:
f′(x0)=x→x0limx−x0f(x)−f(x0)
נקרא הנגזרת של f בנקודה x0. (בתנאי שהגבול קיים)
אם קיימת f′(x0) אז נאמר כי fגזירה בנקודה x0.
הערה
נשים לב כי כמו הגדרת הרציפות, זוהי הגדרה נקודתית.
נסתכל שוב על הציור ממקודם. נגדיר גם את המרחק בין x0 ל-x כ-h כך:
כעת, נוכל להגדיר הגדרה שקולה:
משפט (הגדרה שקולה לנגזרת)
נסמן h=x−x0.
f′(x0)=h→0limhf(x0+h)−f(x0)
הערה
זהו גבול מהצורה "00". הביטוי לא מוגדר עבור x=x0 או עבור h=0.
משיק
הגדרה 23 (משיק לגרף הפונקציה)
תהי f מוגדרת בסביבת x0. ישר העובר דרך (x0,f(x0)) ושיפועו f′(x0) נקרא המשיק לגרף של f בנקודה x0.
הערה
משיק יכול לחצות את גרף הפונקציה, אפילו בנקודת ההשקה עצמה(נראה דוגמה: f(x)=x3 בנקודה x=0)
בואו נמצא כעת את משוואת המשיק על פי ההגדרה.
משוואת המשיק
נתחיל בכמה חישובים בצד. משוואת ישר כללי היא y=ax+b. מה אנו יודעים על הישר? שני דברים - הוא עובר דרך הנקודה והשיפוע שלו שווה לנגזרת בנקודה. אזי y=f′(x0)x+b - זהו ישר ששיפועו f′(x0). כעת, רק נרצה להגיד שהוא עובר דרך (x0,f(x0)) לכן, נציב את הנקודה.
f(x0)=f′(x0)x0+b⟹b=f(x0)−f′(x0)x0
כעת, לאחר שבודדנו את b נוכל לראות משוואה כללית למשיק:
y=f′(x0)(x−x0)+f(x0)
עוד על נגזרות
דוגמה
נתחיל בדוגמה "הכי פשוטה בעולם" והיא f(x)=c.
מהי הנגזרת?
f′(x0)=x→x0limx−x0c−c=0
המונה הוא 0 זהותית. המכנה הוא כל דבר חוץ מ-0 שכן x=x0. לכן, הגבול הינו 0.
כאשר החישוב נכון בכל x0 קוראים לזה הפונקציה הנגזרת שאותה נגדיר עוד מעט.
דוגמה
נסתכל על הפונקציה f(x)=x.
נמצא את השיפוע:
f′(x0)=h→0limhx0+h−x0=h→0limhh=h→0lim1
לכן, בכל נקודה, הנגזרת של f(x)=x היא 1.
דוגמה (דוגמה קצת יותר מעניינת)
נסתכל על הפונקציה f(x)=sinx.
בואו נראה מהגדרת הנגזרת למה f′(x)=cosx. לכל x0:
f′(x0)=h→0limhsin(x0+h)−sinx0=h→0limh2sin2x0+h−x0cos2x0+h+x0=h→0limנשים לב כיזהו הגבולהמיוחד2hsin2hcos(x0+2h)=cosx0
דוגמה
נסתכל כעת על f(x)=x. דיברנו עליה מקום כאשר דיברנו על רציפות.
אם f לא רציפה ב-x0 אזי f לא גזירה ב-x0.
(זהו הנוגד הלוגי)
הערה
x0 גזירה ב-f אז x0 רציפה ב-fאם
נראה דוגמה נגדית:
f(x)=∣x∣
הפונקציה הזו רציפה ב-0 אך לא גזירה ב-0.
נראה זאת לפי הגדרה. כלומר, נראה כי הגבול לא קיים כאשר x0=0.
x−0∣x∣−∣0∣=x∣x∣={1−1x>0x<0
אין גבול של זה ב-0 ולכן, ∣x∣ לא גזירה ב-x=0.
אינטואיציה: ב"שפיץ" אין נגזרת.
נגזרות חד צדדיות
הגדרה 24 (נגזרת מימין)
אם קיים הגבול limx→x0+x−x0f(x)−f(x0) אז נאמר כי fגזירה מימין ב-x0.
נסמן f+′(x0)=….
הגדרה 25 (נגזרת משמאל)
אם קיים הגבול limx→x0−x−x0f(x)−f(x0) אז נאמר כי fגזירה משמאל ב-x0.
נסמן f−′(x0)=….
כללי גזירה
משפט (כללי גזירה)
אם f,g גזירות (בנקודה x0) אזי:
(f±g)′=f′±g′
∀c∈R:(cf)′=cf′
(f⋅g)′=f′g+fg′
g=0:(gf)′=g2f′g−fg′
הוכחה: (3)
h(fg)(x0+h)−(fg)(x0)=h1(f(x0+h)g(x0+h)−f(x0)g(x0))=h1(f(x0+h)g(x0+h)−f(x0+h)g(x0)+f(x0+h)g(x0)−f(x0)g(x0))=f(x0+h)hg(x0+h)−g(x0)+g(x0)hf(x0+h)−f(x0)h→0⟶x0כי f גזירה ב-ולכן לפי משפטקודם, f רציפהx0ב-f(x0)g′(x0)+g(x0)f′(x0)
הפונקציה g(y) גזירה ב-y0. לכן, Δz=g′(y0)⋅Δy+α(Δy)Δy כאשר α(Δy)Δy→0⟶0.
הפונקציה f(x) גזירה ב-x0. לכן, Δy=f′(x0)⋅Δx+β(Δx)⋅Δx כאשר β(Δx)Δx→0⟶0.
לכן:
Δz=g′(y0)⋅(f′(x0)⋅Δx+β(Δx)⋅Δx)+α(Δy)Δy
ולכן:
ΔxΔz=g′(y0)⋅f′(x0)+g′(y0)⋅β(Δx)+α(Δy)ΔxΔy
כאשר Δx→0 גם Δy→0 כי f רציפה ב-x0(כי היא גזירה ב-x0) ולכן:
לא נוכל לגזור את הפונקציה על פי הערך שלה בנקודה אפס, כי זה לא מוגדר. נדרש לגזור לפי הגדרת הנגזרת ורק במקרה זה יצא מתאים.
גילינו כי f גזירה בכל R אך נשים לב כי f′ אינה רציפה ב-0.
כמה משפטים על נגזרות
משפט (פרמה)
תהי f:(a,b)→R ותהי x0∈(a,b) נקודת קיצון מקומי של f, שבה f גזירה.
אזי f′(x0)=0.
הערה
זה "גוזרים ומשווים ל-0"
זה לא ⟺.
הוכחה:
נניח בה"כ כי x0 מקסימום מקומי. הפונקציה f גזירה ב-x0 ולכן
f′(x0)=x→x0limx−x0f(x)−f(x0)
עבור x>x0: נראה כי x−x0>0 וגם f(x)−f(x0)≤0. ⟸x−x0f(x)−f(x0)≤0⟸ לפי יחס סדר גבולות:
x→x0+limx−x0f(x)−f(x0)≤0
עבור x<x0: נראה כי x−x0<0 וגם f(x)−f(x0)≤0⟸x−x0f(x)−f(x0)≥0⟸ לפי יחס סדר גבולות:
x→x0−limx−x0f(x)−f(x0)≥0
הגבול מימין ומשמאל שווים ל-f′(x0) ⇐ f′(x0)=0. ∎
משפט (רול)
תהי f רציפה ב-[a,b] וגזירה ב-(a,b). נניח כי f(a)=f(b).
אזי קיימת a<c<b כך ש-f′(c)=0.
הוכחה:
הפונקציה f רציפה ב-[a,b] ולכן, לפי $W$ יש לה מינימום m ומקסימום M.
אם m=M אז f קבועה ולכן f′(c)=0 לכל c בקטע.
אחרת m<M, אז לפחות אחד מהם מתקבל בנקודה פנימית c שכן f(a)=f(b). לכן, לפי פרמה, f′(c)=0. ∎
משפט (לגרנז')
תהי f רציפה ב-[a,b] וגזירה ב-(a,b).
אזי, קיימת a<c<b כך ש-f′(c)=b−af(b)−f(a).
הוכחה:
הישר המחבר את שתי הנקודות (a,f(a)) ו-(b,f(b)) הינו:
y=f(a)+b−af(b)−f(a)(x−a)
נגדיר:
F(x)=f(x)−(f(a)+b−af(b)−f(a)(x−a))
("זוהי פונקציה כתומה" - צנזור)
ואז: F(b)=F(a)=0, F רציפה ב-[a,b] וגזירה ב-(a,b) כהפרש של פונקציות כאלו.
לכן, לפי רול, קיימת a<c<b כך ש-F′(c)=0.
F′(x)=f′(x)−b−af(b)−f(a)
ולכן:
0=F′(c)=f′(c)−b−af(b)−f(a)f′(c)=b−af(b)−f(a)
∎
;
משפט (קושי)
יהיו f,g רציפות ב-[a,b] וגזירות ב-(a,b). נניח כי g′(x)=0 לכל x∈(a,b) אזי:
מתקיים g(a)=g(b)
קיימת a<c<b כך ש-g′(c)f′(c)=g(b)−g(a)f(b)−f(a).
הוכחה:
(1): נובע מרול.
(2):
תרגיל
הוכיחו לבד בעזרת רול! (בדומה להוכחת לגרנז' עם F(x)=f(x)−f(a)−g(b)−g(a)f(b)−f(a)(g(x)−g(a)))
∎
שימושי משפט לגראנג'
משפט
תהי f גזירה ב-(a,b). אזי: f קבועה ⟺f′(x)=0 לכל x∈(a,b).
הוכחה:
⇐: הוכחנו.
⇒: נקח a<x<y<b ונראה כי f(x)=f(y).
("לגרנז' זה הרמיוני כזה" - צנזור)
לפי לגרנג' בקטע [x,y] קיימת x<c<y כך ש-f′(c)=y−xf(y)−f(x). נתון לנו כי f′(c)=0 ולכן, f(y)=f(x). ∎
משפט
תהי f גזירה ב-(a,b). אזי,
אם f′(x)>0 לכל x בקטע, אזי f עולה ממש.
אם f′(x)<0 לכל x בקטע, אזי f יורדת ממש.
הוכחה: (1)
יהיו a<x<y<b. נראה כי f(x)<f(y).
לפי לגרנז', בקטע [x,y] קיימת x<c<y כך ש-0<f′(c)=y−xf(y)−f(x) ⇐ f(y)>f(x). ∎
תרגיל
הוכיחו את 2 לבד. (דומה)
הערה
המשפט נכון גם עם ≤ ועולה (בלי ממש).
במקרה זה, גם ההפך נכון. (הוכיחו!)
ההפך עם < לא נכון. (במצב זה המשפט הוא לא⟺) (דוגמה: x3 - עולה ממש בכל R, אבל הנגזרת 3x2 מתאפסת ב-0 ולכן לא חיובית ממש)
דוגמה
f(x)=arctanxf′(x)=1+x21
נראה כי f′(x)>0 בכל R ⇐ f עולה ממש בכל R.
דוגמה
(x=0)f(x)=x1f′(x)=−x21<0
⇐ f יורדת ממש ב-(0,∞) וגם ב-(−∞,0) אבל לא ב-R!
תרגיל (תרגיל מהותי לקורס)
f(x)={∣x∣23sinx10x=0x=0
חשבו את הנגזרת.
הערה: הנה הפתרון - הגיעו אליו בבית לבד.
f(x)=⎩⎨⎧23x21sinx1−x−21cosx10…x>0x=0x<0
הוכיחו!
הנגזרת f′ קיימת בכל R אבל לא חסומה ליד 0.
תכונות הנגזרת f′
משפט (דרבו)
תהי f גזירה ב-[a,b] ויהי λ ערך בין f+′(a) ל-f−′(b).
אזי, קיים a<c<b כך ש-f′(c)=λ.
הערה
המשפט לא נובע ממשפט ערך הביניים כי f′ לא בהכרח רציפה.
הוכחה:
נניח בה"כ f+′<λ<f−′(b). נגדיר F(x)=f(x)−λx. F גזירה שכן היא הפרש של גזירות ב-[a,b] ונגזרתה F′(x)=f′(x)−λ.
הפונקציה F(x) רציפה שכן היא הפרש של רציפות (כי f רציפה על פי משפט(גזירה ⇐ רציפה)) ולכן על פי W יש לה מינימום ומקסימום. נסמן את נקודת המינימום ב-c. נוכיח כי c פנימית.
x→a+limx−aF(x)−F(a)=F+′(a)=f+′(a)−λ<0
לכן קיימת סביבה ימנית (a,a+δ) שבה x−aF(x)−F(a)<0 לפי יחס סדר גבולות. לכן, לכל a<x<a+δ מתקיים F(x)−F(a)<0, כלומר, F(x)<F(a). לכן, a היא לא c. באופן דומה, מראים כי b=c.
ואז לפי פרמה, F′(c)=0. לכן, f′(c)=λ. ∎
דוגמה
נסתכל על הפונקציה k(x)={01x<0x≥0 (כי צנזור לא רוצה לקרוא לה f)
לפי דרבו, לא קיימת f כך ש-f′=k בקטע [−1,1].
הערה
גם לא זאת f(x)={0xx<0x≥0 כי היא לא גזירה בנקודה 0.
דוגמה
הסתכלו על הפונקציה הזאת:
g(x)={x10x=0x=0
לא קיימת f שזו נגזרתה ב-[−1,1], לפי דרבו.
משפט (מסקנה מהמשפט היסודי של החדו"א, חלקנו נראה אותו באינפי 2מ' בסמסטר הבא)
כל פונקציה רציפה ב-[a,b] היא נגזרת.
משפט
תהי f גזירה ב-[a,b]. ל-f′ ייתכנו נקודות אי-רציפות רק מסוג עיקרי.
הוכחה:
נדרש להוכיח כי ל-f′ לא יכולה להיות אי-רציפות מסוג סליקה או קפיצה.
שיעורי בית (HW)
לבד. (מסקנה מדרבו) רעיון ההוכחה: נניח בשלילה כי יש אי רציפות מסוג קפיצה. נקרא לגבול מימין L ולגבול משמאל K. לפי הגדרת הגבול החד צדדית, עבור ε מספיק קטן, למשל 3L−K, בסביבה הימנית כל הערכים צריכים להיות בסביבת ε של L וכל הערכים משמאל צריכים להיות בסביבת ε של K, משמע, לא מתקבלים הערכים בין הסביבות, כי בחרנו ε מתאים. לכן, סתירה לדרבו.
∎
משפט
תהי f רציפה בסביבת x0 וגזירה בסביבה מנוקבת של x0. אם קיים הגבול L=limx→x0f′(x) אז f גזירה ב-x0 ו-f′(x0)=L.
הוכחה: בווידיאו - רשות. (צנזור ממליץ)
משפט
אם f גזירה בקטע I ו-f′ חסומה בקטע I אז f רציפה במ"ש.
הוכחה:
יהי ε>0. נתון כי f′ חסומה ולכן קיים M>0 כך ש-∣f′(x)∣<M לכל x∈I.
נגדיר δ=Mε>0 ואז לכל x=y∈I שמקיימים ∣x−y∣<δ מתקיים:
לקחנו x=y כי אם x=y אזי ∣f(x)−f(y)∣=0.
∣f(x)−↓לפי לגרנז’ בקטע[y,x] או [x,y]קיימת c כך ש-f′(c)=x−yf(x)−f(y)f(y)∣=∣f′(c)∣∣x−y∣<M∣x−y∣<M⋅Mε=ε
∎
הערה
זו האינטואיציה של "תלילות חסומה" ⇐ רציפות במ"ש.
הערה
כזכור, ההפך לא נכון. דוגמה:
f(x)=x
רציפה במ"ש בקטע [0,1] (למשל לפי קנטור-היינה) ולכן רציפה במ"ש גם ב-(0,1). אבל, f′(x)=2x1 לא חסומה ב-(0,1).
תנאי ליפשיץ
הגדרה 26 (תנאי ליפשיץ)
נאמר כי f מקיימת תנאי ליפשיץ (ליפשיצית) בקטע I אם קיים K כך שלכל x,y∈I מתקיים
∣f(x)−f(y)∣≤K∣x−y∣
נקרא ל-Kקבוע ליפשיץ.
משפט
תהי f גזירה בקטע I. אזי f′ חסומה ⟸f ליפשיצית ⟸f רציפה במ"ש ⟸f רציפה.
הנגזרת חסומה ⇐ f לפשיצית: נסתכל על ההוכחה של המשפט הקודם והיא בדיוק אותו הדבר רק בלי ε. הוכחה:
נתון כי f′ חסומה ולכן קיים M>0 כך ש-∣f′(x)∣<M לכל x∈I. לכל x,y∈I מתקיים:
∣f(x)−↓לפי לגרנז’ בקטע[y,x] או [x,y]קיימת c כך ש-f′(c)=x−yf(x)−f(y)f(y)∣=∣f′(c)∣∣x−y∣<M∣x−y∣
∎
הפונקציה ליפשיצית ⇐ f רציפה במ"ש: נסתכל שוב על אותה ההוכחה ונראה את החלק השני. הוכחה:
יהי ε>0. נגדיר δ=Mε>0 ואז, מכיוון שהפונקציה ליפשיצית, לכל x,y∈I מתקיים:
∣f(x)−f(y)∣≤M∣x−y∣<M⋅Mε=ε
∎
רציפה במ"ש ⇐ רציפה: הוכחנו שבוע שעבר.
הערה (לסיכום)
המשפט לא מתקיים בכיוון ההפוך לאף אחד המעברים.
תרגיל
בבית מצאו דוגמה נגדית לכל אחד מהכיוונים ההפוכים.
רמז: ההערה ממקודם על x.
תרגיל
f גזירה.
הוכיחו כי f′ חסומה ⟺f ליפשיצית.
כלל לופיטל
דוגמה
x→0limxsinx↓משפט=x→0lim1cosx=1
חייו של אדם נחלקים לשניים: לפני שהוא ראה את כלל לופיטל ואחרי שהוא ראה את כלל לופיטל. היום נעבור לחלק השני של החיים.
כלל לופיטל זה אוסף של משפטים (כמה עשרות) שבתנאים מסויימים אומרים ש-
x→alimg(x)f(x)=x→alimg′(x)f′(x)
משפט (כלל לופיטל)
יהיו f,g גזירות בסביבה מנוקבת של a.
נניח כי:
x→alimf(x)=x→alimg(x)=0 בסביבה מנוקבת של ag′(x)=0x→alimg′(x)f′(x)קיים הגבול (1)(2)(3)
אזי:
x→alimg(x)f(x)=x→alimg′(x)f′(x)
נוכל להחליף בכלל לופיטל כמה דברים והם עדיין יהיו נכונים. זה לא אותו משפט וההוכחות שלהם אינן זהות, אבל הם כולם תקפים.
נוכל להחליף את a ב-a+/a−/∞/−∞.
נוכל להחליף את limx→af(x)=limx→ag(x)=0/∞/−∞.
נוכל להחליף את קיים הגבול ב-(3) ל-L/∞/−∞.
לכן, קיבלנו 45 משפטים שהם כולם כלל לופיטל.
הרעיון של פולינום טיילור הוא שאם אנו לוקחים פונקציה מאוד מסובכת שאנחנו לא יודעים לחשב את הערכים שלה, נוכל "לקרב" אותה בעזרת פונקציה פשוטה יותר. למשל, בעזרת פולינום.
דוגמה
נניח ונקח את הפונקציה f(x)=sinx ונקח נקודה x0=0.
נחשב את המשיק בנקודה x0=0:
שיפוע המשיק בנקודה = נגזרת בנקודה.
הוא עובר בנקודה (0,f(0)).
y(x)=f′(0)x+f(0)
עבור הפונקציה שלקחנו: y(x)=0+1⋅x=x.
נשים לב ש- f(x)−משוואת המשיק(f(0)+f′(0)x)=f(x)−f(0)−f′(0)xx→0⟶0.
נשים לב גם שאם נחלק ב-x וזה עדיין ישאף לאפס, לפי לופיטל נדע כי f(x)−y(x) שואף ל-0 מהר יותר ממה ש-x שואף לאפס, וזהו תנאי מאוד חזק.
נשים לב כי בהנתן f(x) ומשיק p1(x)=f(x0)+f′(x0)(x−x0) בנקודה x0. מתקיים כי: p1(x0)=f(x0) ו-p′(x0)=f′(x0).
דרשנו כי f תהיה גזירה בנקודה x0.
נקח עכשיו פונקציה f(x) שגזירה n פעמים בנקודה x0 וננסה לבנות פולינום ממעלה n - pn(x).
נדרוש שהפולינום pn(x) שנבנה יקיים:
הוכחה:
כשגוזרים פולינום ממעלה nk פעמים בנקודה 0 כל החזקות שקטנות מ-k מתאפסות. הנגזרת ה-k של הביטוי akxk היא ak⋅k!.
עבור חזקה גדולה מ-k נקבל ביטוי שיש בו xm כאשר m>0 וכשנציב 0 נקבל 0. ∎
הערה
ניתן לכתוב פולינום בדרך הבאה:
p(x)=5+3(x−1)+17(x−1)2
זה בעצם כמו הזזה של הפולינום. הוא נקרא פולינום סביב 1.
נשדרג כעת את טענת העזר:
טענה (שדרוג טענת העזר)
יהי Pn(x) פולינום מהצורה:
Pn(x)=a0+a1(x−x0)+a2(x−x0)2+⋯+an(x−x0)n
אזי, לכל 0≤k≤n מתקיים:
Pn(k)(x0)=ak⋅k!
הערה
f(0)(x)=f(x)
מטענת העזר והמסקנה, המקדמים של פולינום שיקיים את (∗) הם:
ak=k!f(k)(x0)
הגדרה 27 (פולינום טיילור ממעלה n סביב הנקודה x0)
תהי f גזירה n פעמים בנקודה x0. נגדיר את פולינום טיילור סביב x0 ממעלה n ע"י
הוכחה:
ראינו כי ∣Rn(1)∣<(n+1)!3 לכל n וראינו 0<Rn(1).
לכן, e<1+1+2!1+3!1+⋯+n!1+(n+1)!3.
נניח בשלילה כי e=qp, כאשר p,q∈N. אזי:
0<qp−(1+1+2!1+3!1+⋯+n!1)<(n+1)!3
נכפול ב-n!:
0<qpn!−(n!+n!+2!n!+3!n!+⋯+n!n!)<n+13
זה נכון לכל n. נקח n>max{2,q}. אזי, הביטוי האמצעי באי השוויון. מכיוון ש-n>q, q מופיע ב-n! ולכן מצטמצם. qpn! הוא מספר טבעי לאור כך.
בנוסף, לכל k!n! כאשר k≤n מתקיים כי k!n! הוא מספר טבעי ולכן, הביטוי האמצעי באי השוויון הוא מספר טבעי.
אך נראה כי n+13<1 שכן n>2 ולכן:
0<qpn!−(n!+n!+2!n!+3!n!+⋯+n!n!)<1
מה שלא יכול להתקיים שכן הביטוי האמצעי הינו מספר טבעי וזוהי סתירה. ∎
אם f מקיימת limx→x0(x−x0)nf(x)=0 (כמו Rn(x)) אז מסמנים ואומרים ש-f היא o(x−x0)n. (o - האות הקטנה באנגלית - לא אפס) כללי o:
o(x3)+o(x3)=o(x2)o(xn)o(xn)=?
דוגמה
f(x)={e−x210x=0x=0
תרגיל
הראו f(n)(0)=0 לכל n∈N. רמז: נדרש לגזור לפי הגדרה. נגזור באמצעות לופיטל וזוהי דוגמה של לופיטל שראינו.
זה תרגיל חשוב מאוד
לכן, Pn(x)=0 לכל n!
הפונקציה הזו היא דוגמה נגדית לשאלה האם Rn(x)n→∞⟶0 ששאלנו בתחילת השיעור. שכן Rn(x)=f(x)−Pn(x)=f(x) לכל n.
ולכן, Rn(x)n→∞⟶0.
התשובה האמיתית לשאלה האם Rn(x)n→∞⟶0? היא בעצם לא תמיד. נראה כעת תחת אילו תנאים זה כן מתרחש.
משפט
תהי f פונקציה גזירה ∞ פעמים בסביבה של x0. נניח כי קיים K כך ש-\underset{\color{#}\R{\text{"הנגזרות חסומות במשותף"}}}{|f^{(n)}(x)|<K} לכל n ולכל x בסביבה.
אזי Rn(x)n→∞⟶0 לכל x בסביבה.
דוגמה
פונקציות כמו sinx או ex (כי בכל סביבה הנגזרת חסומה)
x0 היא מינימום/מקסימום מקומי של f אם f(x)≥f(x0) או f(x)≤f(x0) לכל x בסביבה של x0.
הערה
f(x)=x3
כאשר f′(0)=0 אבל 0לא קיצון מקומי.
f(x)=∣x∣
כאשר x0=0 קיצון מקומי אבל f לא גזירה ב-x=0.
הגדרה 28 (חשודה כקיצון)
x0 נקראת חשודה כקיצון(או קריטית) אם f′(x0)=0 או ש-f לא גזירה ב-x0.
הערה
יתכן גם קיצון בקצה של קטע
מבחני הנגזרת
משפט (מבחן הנגזרת ה-I)
תהי x0 חשודה כקיצון. נניח כי f רציפה ב-x0 וגזירה בסביבה מנוקבת של x0. אזי,
אם f′ מחליפה סימן משלילי לחיובי ב-x0 אז x0 היא מינ' מקומי.
אם f′ מחליפה סימן מחיובי לשלילי ב-x0 אז x0 היא מקס' מקומי.
אם f′ לא מחליפה סימן, אז x0 לא קיצון מקומי.
הוכחה:
מתבססת על המשפט לפיו f עולה f′⟺ אי-שלילית. (אהם, מסקנות לגרנז', אהם)
שיעורי בית (HW)
נסו להשלים את הפרטים
∎
משפט (מבחן הנגזרת ה-II)
תהי x0 נקודה חשודה כקיצון ונניח כי f גזירה פעמיים ב-x0. אזי,
אם f′′(x0)>0 אז x0 מינ' מקומי.
אם f′′(x0)<0 אז x0 מקס' מקומי.
הערה
f(x)=x4
נראה כי f′′(0)=0 ו-x0=0 מינימום מקומי.
g(x)=−x4
נראה כי פה g′′(0)=0 ו-x0=0 מקסימום מקומי.
h(x)=x3
נראה כי פה h′′(x)=0 אך x0=0 לא קיצון.
הערה
צנזור באמת כתב את זה על הלוח.
הוכחה:
נניח כי f′′(x0)>0 אז limx→x0x−x0f′(x)−f′(x0)>0 ולכן קיימת סביבה של x0 שבה x−x0f′(x)−f′(x0)>0 לפי יחס סדר גבולות. הנקודה x0 חשודה כקיצון ולכן f′(x0)=0 ולכן: x−x0f′(x)>0. לכן, עבור x>x0 מתקיים f′(x)>0 ועבור x<x0 מתקיים f′(x)<0 ולכן, לפי מבחן הנגזרת ה-I הנקודה x0 היא מינ' מקומי.
∎
משפט (מבחן הנגזרת ה-n-ית)
תהי f גזירה n פעמים בנקודה x0. נניח כי f′(x0)=f′′(x0)=⋯=f(n−1)(x0)=0 וכי f(n)(x0)=0. אזי,
אם n אי-זוגי אז x0 לא קיצון מקומי.
אם n זוגי אז אם x0⟸f(n)(x0)>0 מינ' מקומי ואם x0⟸f(n)(x0)<0 מקס' מקומי.
נניח כי f(n)(x0)>0 לכן, לפי יחס סדר גבולות, יש סביבה של x0 שבה n!f(n)(x0)+α(x)>0. בסביבה זו עבור x>x0 מתקיים f(x)−f(x0)>0. בסביבה זו, עבור x<x0 מתקיים f(x)−f(x0)>0 אם n זוגי ו-f(x)−f(x0)<0 אם n אי-זוגי.
לכן, אם n זוגי אז f(x)>f(x0) בסביבה ולכן x0 מינ' מקומי ואם n אי-זוגי, אז f(x)>f(x0) מימין ל-x0 ו-f(x)<f(x0) משמאל ל-x0 ולכן, x0 לא קיצון.
באופן דומה עבור f(n)(x0)<0. ∎
קמירות וקעירות
הגדרה 29 (קמירות)
f תקרא קמורה בקטע I אם לכל x,y∈I מתקיים שהמיתר שמחבר את (x,f(x)) ל-(y,f(y)) נמצא מעל הגרף.
כלומר: המיתר ≤ ל-f.
הגדרה 30 (קעירות)
f תקרא קעורה בקטע I אם לכל x,y∈I מתקיים שהמיתר שמחבר את (x,f(x)) ל-(y,f(y)) נמצא מתחת הגרף.
כלומר: המיתר ≥ ל-f.
ואז, לפי יחס סדר גבולות: f′(c)≤f′(d).
⇒: נניח כי f′ עולה. יהיו a<x<y<b ויהי 0<t<1. נגדיר z=tx+(1−t)y. (ז.א. x<z<y)
בקטע [x,z] מתקיימים תנאי משפט לגרנז' (הוכיחו!!!!!!!!!!) ולכן קיימת x<c<z עבורה:
z−xf(z)−f(x)=f′(c)
בקטע [z,y] מתקיימים תנאי משפט לגרנז' (הוכיחו!!!!!!!!!!) ולכן קיימת z<d<y עבורה: