נוסחת הבינום
נתבונן בחזקות של הביטוי x+y.
(x+y)0(x+y)1(x+y)2(x+y)3=1=x+y=(x+y)(x+y)=xx+xy+yx+yy=(x+y)(x+y)2=xxx+xxy+xyx+xyy+yxx+yxy+yyx+yyy 111110101100011010001000
נראה כי קיבלנו התאמה חח"ע בין קבוצת כל המונומטים(האיברים שלנו) לבין קבוצת המילים הבינאריות.
אחרי שביצענו את ההתאמה הזו נראה כי ניתן לאחד מונומים שבהם מספר האחדים זהה ומספר האפסים זהה כך:
(x+y)3=(x+y)(x+y)2=xxx+xxy+xyx+xyy+yxx+yxy+yyx+yyy 111110101100011010001000x33x2y3xy2y3
נשים לב כי מספר האפשרויות שלנו לבחור k אחדים ו-n−k אפסים הוא (nk). כך נוכל לפתח את נוסחה די מעניינת:
לנוסחה (x+y)n יש n+1 מונומים שונים והם: (x+y)n=□xn+□xn−1y+□xn−2y2+⋯+□x1yn−1+□yn.
זה שקול לנוסחה ∑i=0ncixiyn−i כאשר ci הוא מספר המופעים של xiyn−i. הוא שווה למספר הוקטורים הבינארים באורך n עם i אחדים(המסמלים איקסים). לכן, זה בדיוק (nk).
(x+y)n=k=0∑n(nk)xkyn−k
נשים לב כי ניתן לבצע זאת עבור כל x,y ממשיים.
xn=(x+0)n=k=0∑n(nk)xnyn−k=xny0=xn
זאת קיבלנו כי עבור כל חזקה שאינה אפס ל-0 נקבל x?yk=0 שכן 0k עבור k>0 מתקיים 0k=0.
משולש פסקל
(x+y)0=1(x+y)1=1y+1x(x+y)2=1y2+2xy+1x2(x+y)3=1y3+3xy2+3x2y+1x3(x+y)4=1y4+4xy3+6x2y2+4x3y+1x4(x+y)5=1y5+5xy4+10x2y3+10x3y2+5x4y+1x5(x+y)n=k=0∑n(nk)xkyn−k
נשים לב כי יש סימטריות במקדמי הבינום. זה נובע מכך ש-(nk)=(nn−k).
נשים לב כי האיבר הראשון בכל שורה הוא 1 שכן הוא (k0). לאור הסימטריות נקבל גם כי (kk)=1.
(nk)=(nn−k)
הוכחה אלגברית:
(nk)=k!(n−k)!n!(nn−k)=(n−k)!k!n!
הוכחה קומבינטורית:
הבעיה: מספר הוקטורים הבינארים עם k אחדים.
פתרון א': בחירת k המקומות לאחדים ללא חזרות וללא חשיבות לסדר. לכן, יש (nk) אפשרויות.
פתרון ב': בחירת n−k המקומות לאפסים ללא חזרות וללא חשיבות לסדר. לכן, יש (nn−k) אפשרויות.
לכן, מכיוון שאלו שתי פתרונות לאותה הבעיה הם שווים: (nk)=(nn−k).
∎
עוד הוכחה קומבינטורית:
בעיה: מספר תתי הקבוצות X של {1,2,…,n} בגודל k.
פתרון א': זהו מספר האפשרויות לבחור k איברים ללא חזרות וללא חשיבות לסדר מתוך n. לכן, יש (nk) אפשרויות.
פתרון ב': נוכל להסתכל על מספר תתי הקבוצות המשלימות {1,2,…,n}∖X ואז נקבל (nn−k).
לכן, מכיוון שאלו שתי פתרונות לאותה הבעיה הם שווים: (nk)=(nn−k).
∎
נסתכל על שני איברים בשורה ה-n ואיבר נוסף המופיע ביניהם בשורה הבאה:
(nk)(n+1k+1)(nk+1)
(nk)+(nk+1)=(n+1k+1)
הוכחה אלגברית:
(nk)+(nk+1)=k!(n−k)!n!+(k+1)!(n−k−1)!n!=(k+1)!(n−k)!n!((k+1)+(n−k))=(k+1)!(n−k)!(n+1)!=(n+1k+1)
∎
כדאי להגדיר את הבעיה כך שתתאים לביטוי הפשוט יותר. שכן, אם לוקחים את הביטוי המסובך זה מסובך להסביר למה זה מתאים בדיוק לביטוי הפשוט.
כדאי לאמץ בעיה אהובה ולהשתמש בה הרבה(כמו מספר תתי קבוצות או מספר וקטורים בינאריים)
הוכחה קומבינטורית:
בעיה: מספר המילים הבינאריות באורך n+1 עם k+1 אחדים.
פתרון א': זוהי בחירה של k+1 איברים ללא חזרות וללא חשיבות לסדר מתוך n+1 איברים. לכן, (n+1k+1).
פתרון ב': נסתכל על הביט האחרון ונפריד למקרים:
- מקרה א' - הביט האחרון הוא 1 ואז נותר לנו לבחור k אחדים מתוך n שזה בדיוק (nk)
- מקרה ב' - הביט האחרון הוא 0 ואז נותר לנו לבחור k+1 אחדים מתוך n שזה בדיוק (nk+1).
לפי עקרון האיחוד מספר האפשרויות בפתרון ב' הוא (nk)+(nk+1).
אזי, מכיוון שאלו שתי פתרונות לאותה בעיה קומבינטורית הפתרונות שקולים ולכן (n+1k+1)=(nk)+(nk+1).
∎
נסתכל על כל שורה ונראה כי אנו מקבלים:
k=0∑n(nk)=(1+1)n=2n
נראה כעת הוכחה קומבינטורית לקונספט:
בעיה: מספר המילים הבינאריות באורך n.
פתרון א': יש שתי אפשרויות לכל ביט במילה ולכן מספר האפשרויות הוא(לפי עקרון הכפל) 2n.
פתרון ב': נחלק למקרים לפי מספר האחדים(k) במילה. נתחום 0≤k≤n. מספר האפשרויות לבחירת מילה בעלת k אחדים הוא (nk). לפי עקרון הסכום מתקיים: k=0∑n(nk).
לכן, מכיוון ששתי הבעיות שקולות פתרונן זהה ולכן:
k=0∑n(nk)=2n
∎
נשים לב כי עבור n>0 מתקיים:
0=(−1+1)n=k=0∑n(nk)(−1)k= זוגיk∑(nk)− אי-זוגיk∑(nk)
ולכן:
זוגיk∑(nk)= אי-זוגיk∑(nk)
נראה כעת הוכחה קומבינטורית לקונספט:
נגדיר A - קבוצת הוקטורים הבינאריים באורך n עם מספר זוגי של 1-ים ו-B - קבוצת הוקטורים הבינאריים באורך n עם מספר אי-זוגי של 1-ים.
נבנה התאמה בין A ל-B בצורה הבאה: לכל מילה ב-A נהפוך את הביט האחרון כדי לקבל איבר מ-B.
הפונקציה הזו היא חח"ע ועל (הוכיחו!)
לכן, לפי משפט, ∣A∣=∣B∣ ולכן:
זוגיk∑(nk)= אי-זוגיk∑(nk)
∎
נוכיח כעת את הביטוי: \displaystyle \sum_{i=0}^m \begin{pmatrix}k+i\\ k\end{pmatrix}\end{gather}=\begin{pmatrix}k+m+1\\ k+1\end{pmatrix} בהוכחה קומבינטורית.
הוכחה:
בעיה: מספר המילים הבינאריות באורך k+m+1 עם k+1 אחדים.
פתרון א': נוכל לבחור k+1 אחדים. זוהי בחירה בלי חזרות ובלי חשיבות לסדר ולכן יש בדיוק (k+m+1k+1) אפשרויות.
פתרון ב': נפריד למקרים לפי מיקום ה-1 האחרון במילה (כלומר, ה-1 הימני ביותר). נסמן את מקומו ב-k+i+1. לכן, נדרש לבחור עכשיו מיקומים ל-k אחדים ללא חזרות וללא חשיבות לסדר מתוך k+i מקומות ולכן זה בדיוק (k+ik).
לפי עקרון האיחוד מתקיים כי מספר האפשרויות הוא ∑i=0m(k+ik).
הבעיות שקולות ולכן הפתרונות זהים ומתקיים: \begin{gather}\sum_{i=0}^m \begin{pmatrix}k+i\\ k\end{pmatrix}\end{gather}=\begin{pmatrix}k+m+1\\ k+1\end{pmatrix}
∎
א. (n0)=(nn)=1
ב. (nk)=(nn−k)
ג. (nk)+(nk+1)=(n+1k+1)
ד. \begin{gather}\sum_{k=0}^n \begin{pmatrix}n\\ k\end{pmatrix}=2^n
ה. זוגיk∑(nk)= אי זוגיk∑(nk)=2n−1 עבור n>0.
ו. i=0∑m(k+ik)=(k+m+1k+1)
המולטינום
כעת, נרצה לראות מה יקרה אם יש לנו יותר משני איברים.
נגדיר ל-k1,k2,…,kr שלמים אי-שליליים כך ש-∑i=1rki=n נגדיר:
(nk1k2…kr)=k1!k2!⋯kr!n!
(x1+x2+⋯+xr)n=k1+k2+⋯+kr=n∑(nk1k2⋯kr)x1k1x2k2⋯xrkr
הסכום על פני כל השלמים האי שליליים כך שסכומם n.
(x1+x2+x3)2=k1+k2+k3=2∑(k1k2k32)x1k1x2k2x3k3
k1002110k2020101k3200011(k1k2k32)0!0!2!2!=1111!1!0!2!=222x1k1x2k2x3k3x32x22x12x1x2x1x3x2x3
(x1+x2+x3)2=x12+x22+x32+2x1x2+2x1x3+2x2x3
זהויות קומבינטוריות
k=1∑nk(nk)=n⋅2n−1
הוכחה אלגברית:
(x+1)n=k=0∑n(nk)xk
נגזור את שני הביטויים(שכן הם אלמנטרים ולכן גזירים)
n(x+1)n−1=k=1∑n(nk)kxk−1
נציב x=1 ואז:
n⋅2n−1=k=1∑n(nk)k
∎
הוכחה קומבינטורית:
בעיה: מספר המילים הטרנריות(0,1,2) באורך n עם 2 אחד בודד.
פתרון א': נבחר את המקום של ה-2. לכך יש לנו n אפשרויות. לאחר מכן זוהי פשוט מילה בינארית באורך n−1 ולכן נוכל למקם את האחדים היכן שנרצה ולכן, לפי עקרון הכפל מתקיים n⋅2n−1.
פתרון ב': נבחר את מספר האיברים השונים מ-0 במילה(נסמן k) - נבחר את מקומותיהם: (nk). מתוך ה-k מקומות ללא אפסים יש k אפשרויות לבחור את ה-2.
∎