ולכן לכל שתי חלוקות P1,P2 מתקיים L(P1,f)=U(P2,f) ובפרט Pinf{U(P,f)}=Psup{L(P,f)} ולכן, לפי הגדרה f לא אינטגרבילית.
תרגיל (1 [ב])
תהי f:[0,21]→R המקיימת 2≤f(x)≤4 לכל x∈[0,21]. הוכח/הפרך: אם Psup{L(P,f)}=2 אז f אינטגרבילית ב-[0,21].
הטענה נכונה! הוכחה:
נתון כי 2≤f(x)≤4 ולכן, לכל חלוקה P מתקיים U(P,f)=∑i=1nMiΔxi≤4∑i=1nΔxi=2.
לפי משפט, לכל שתי חלוקות P1,P0 מתקיים: L(P0,f)≤U(P1,f). מכיוון שזה מתקיים לכל שתי חלוקות, אזי Psup{L(P,f)}≤U(P1,f) שכן U(P1,f) גדול מכל סכום דרבו תחתון ולכן הוא בהגדרה חסם מלמעלה של קבוצת הסכומי הדרבו התחתונים. באותו האופן נקבל כי L(P0,f)≤Pinf{U(P,f)} ולכן: Psup{L(P,f)}≤Pinf{U(P,f)}.
נתון כי Psup{L(P,f)}=2 ולכן:
2=Psup{L(P,f)}≤Pinf{U(P,f)}≤2⇓Pinf{U(P,f)}=2
לכן, Psup{L(P,f)}=2=Pinf{U(P,f)} ולכן, לפי הגדרה f אינטגרבילית ב-[0,21]. ∎
תרגיל (1 [ג])
תהי f:[0,21]→R המקיימת 2≤f(x)≤4 לכל x∈[0,21]. הוכח/הפרך: אם f אינטגרבילית ב-[0,21] אז Psup{L(P,f)}=2.
הטענה אינה נכונה!
נביט בפונקציה הקבועה f(x)=2 אשר הינה אינטגרבילית לפי הוכחה מההרצאה(על פונקציה קבועה).
תהי P חלוקה בעלת n קטעים.
תהי f:[a,b]→R חסומה. נאמר כי f אינטגרבילית ב-[a,b] אם מתקיים: Psup{L(P,f)}=Pinf{U(P,f)}.
תרגיל (2 [ב])
צטטו (ללא הוכחה) שני תנאים שקולים לאינטגרביליות, בעזרת סכומי דרבו.
לכל ε>0 קיימת חלוקה P כך ש-U(P,f)−L(P,f)<ε.
לכל ε>0 קיימת δ>0 כך שלכל חלוקה P המקיימת λ(P)<δ מתקיים U(P,f)−L(P,f)<ε.
תרגיל (2 [ג])
תהי f פונקציה אי-שלילית ואינטגרבילית בקטע [a,b]. השתמשו בסכומי דרבו כדי להוכיח שגם הפונקציה f2 אינטגרבילית בקטע [a,b].
הערה
יש להוכיח את הטענה ללא ציטוט של משפט כללי יותר שנוסח בהרצאה.
טענת עזר: יהי קטע סגור I ותהי f פונקציה אי שלילית המוגדרת בקטע I ונסמן M,m האינפימום והסופרמום בהתאמה של f בקטע I. אזי, M2,m2 הינם האינפימום והסופרמום בהתאמה של f2 בקטע I. הוכחה של טענת העזר:
נסמן: A={f(x)∣x∈I} ו-B={f2(x)∣x∈I}. יהי α∈I. נתון כי M=supA ולכן, לפי הגדרה: M−α≥0⟸M≥α.
נתון כי f אי שלילית ולכן M≥0,α≥0. מתוך כך: M+α≥0 ולכן:
M2−α2=(M−α)(M+α)≥0⟹M2≥α2
מכיוון שזה מתקיים לכל α∈I אזי, לפי הגדרה, M2 הוא חסם עליון של f2 בקטע I.
יהי ε>0. לפי הגדרת הסופרמום, לכל ε1>0 קיים x∈I כך ש-M−ε1<x ולכן: M−x<ε1. זה מתקיים בפרט עבור ε1=2Mε>0. נבחר את ה-x המתאים ואז:
M2−x2=(M−x)(M+x)↓M≥x≤2M(M−α)<2Mε1=ε
ולכן: M2−ε<x2. לכן, M2=supB.
באותו האופן נראה כי m2=infB. ∎
הוכחה:
יהי ε>0.
נתון f פונקציה אינטגרבילית בקטע [a,b] ולכן, לפי סעיף ב'(משפט), לכל ε1>0 קיימת δ1>0 כך שלכל חלוקה P המקיימת λ(P)<δ1 מתקיים U(P,f)−L(P,f)<ε.
יהיו Mi,mi האינפימום והסופרמום בכל קטע בחלוקה P. ההגדרה ממקודם מתקיימת בפרט עבור δ1=1 ועבור ε1=∣∑i=1n(Mi+mi)∣ε>0.
נגדיר: δ≤δ1 ואז לכל P המקיימת λ(P)<δ מתקיים:
ולכן, לפי משפט(סעיף ב'), f2 אינטגרבילית ב-[a,b]. ∎
תרגיל 3
תרגיל (3)
תהי f:[0,1]→R פונקציה חסומה. נתון ש-f אינטגרבילית בקטע [x,1] לכל 0<x<1.
הוכיחו ש-f אינטגרבילית בקטע [0,1]. הדרכה: יהי ε>0. הוכיחו שקיימת חלוקה P כך ש-U(P,f)−L(P,f)<ε.
הוכחה:
יהי ε>0. נתון כי f אינטגרבילית בקטע [x,1] לכל 0<x<1. לכן, לפי משפט, לכל ε1>0 קיימת חלוקה Px של הקטע [x,1] כך ש-U(P,f)−L(P,f)<ε1.
נתון כי f חסומה ולכן, קיים K>1 כך שלכל y∈[0,1] מתקיים ∣f(y)∣≤K. אזי, לכל y1,y2∈[0,1] מתקיים:
∣f(y1)−f(y2)∣≤∣f(y1)∣+∣f(y2)∣≤2K
ההגדרה מתקיימת בפרט עבור ε1=2ε>0 ו-x=min{21,4Kε} ואז:
נבנה חלוקה חדשה P בעלת n קטעים של הקטע [0,1] כאשר P זהה ל-Px בקטע [x,1] והקטע [0,x] הוא חלק אחד מהחלוקה ואינו מחולק לחלקים.