תהי f:[1,2]→R פונקציה המקיימת שלכל n טבעי f חסומה ב-[1+n1,2].
א. מצאו דוגמה מנומקת היטב לפונקציה המקיימת את התנאי אבל לא חסומה מלמטה ב-[1,2].
ב. הוכיחו שאם נתון בנוסף שהגבול limx→1+f(x) קיים אז f חסומה ב-[1,2].
א':
נסתכל על הפונקציה:
f(x)={1−x10x=1x=1
זוהי פונקציה המקיימת את התנאי, אך לא חסומה מלמטה, שכן limx→1+f(x)=−∞.
ב':הוכחה:
נסמן limx→1+f(x)=L. לכן, לכל ε>0 ובפרט ל-ε=1, קיים δ>0 כך שלכל 1<x<1+δ מתקיים:
L−1<f(x)<L+1
נקח n שמקיים δ>n1.
בקטע [1+n1,2] הפונקציה חסומה לפי הנתון. כלומר, קיים K כך ש-∣f(x)∣≤K לכל x בקטע.
בנוסף [1−δ,2]⊆[1+n1,2] ⇐ גם בקטע [1+δ,2] הפונקציה חסומה.
נגדיר M=max{L+1,K,f(1)} ו-m=min{L−1,−K,f(1)} ואז לכל x∈[1,2] מתקיים: m≤f(x)≤M. כלומר, f חסומה כנדרש. ∎
משפט
עבור פונקציה שעולה בקטע I בנקודה פנימית x0∈I יש גבולות חד צדדיים ומתקיים:
x→x0−limf(x)≤f(x0)≤x→x0+limf(x)
תרגיל
נתונות שתי פונקציות f(x),g(x) מונוטוניות עולות ב-[1,2) כך שהגבול limx→2−(f(x)+g(x)) קיים.
הוכיחו כי limx→2−g(x) ו-limx→2−f(x) קיימים.
הוכחה:
הפונקציות f,g מונוטוניות עולות ולכן, לפי משפט, יש להן גבולות חד צדדיים במובן הרחב בכל נקודה בקטע שהוא ∞ או סופי.
נניח בשלילה כי limx→2−f(x)=∞.
f(x)+g(x)g מונו’ עולה≥f(x)+g(1)x→2−חשבון גבולות מורחב∞
לכן, לפי פיצה limx→2−f(x)+g(x)=∞ בסתירה לנתון.
באופן דומה מראים כי limx→2−g(x) קיים. ∎
משפט היינה
משפט
תהי f מוגדרת בסביבה מנוקבת של a.
f(xn)n→∞⟶L⟸a=xnn→∞⟶a סדרה כך ש-xnלכל ⟺x→alimf(x)=L
אם f:R→R מונוטונית עולה וגם limn→∞f(n3+2n+5)=∞ אז limx→∞f(x)=∞.
הטענה נכונה. הוכחה:
הפונקציה f מונוטונית עולה ולכן מתכנסת במובן הרחב לגבול סופי L או ∞.
נניח כי limx→∞f(x)=L. אזי, לפי היינה, לכל xnn→∞⟶∞ ובפרט ל-xn=n3+2n+5 מתקיים: limn→∞f(xn)=L בסתירה לנתון ולכן:
x→∞limf(x)=∞
∎
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם limx→0xf(x)=10 אז limn→∞nf(n21)=0.
הטענה נכונה. הוכחה:
לפי הנתון ומשפט היינה, עבור xn=n21n→∞⟶0 נקבל: limn→∞n21f(n21)=10.
nf(n21)=n1⋅n21f(n21)n→∞⟶0⋅10=0
ולכן, הטענה נכונה. ∎
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם לכל cnn→∞⟶0 הגבול limn→∞f(cn) קיים.
אז limx→0f(x) קיים.
הטענה לא נכונה.
יתכון כי limx→∞f(cn) קיים, אבל עבור כל cn מתקבל גבול אחר ולכן זה לא מתאים למשפט היינה.
[לרבקה אין כרגע רעיון איך להנדס דוגמה נגדית והיא תחשוב על זה]
רציפות
הגדרה 2 (רציפות)
הפונקציה f רציפה בנקודה x0 אם מתקיים:
x→x0limf(x)=f(x0)
משפט (הגדרת ε−δ)
הפונקציה f רציפה בנקודה x0 אם לכל ε>0 קיים δ>0 כך שלכל ∣x−x0∣<δ מתקיים: ∣f(x)−f(x0)∣<ε.
הערה
כל מה שאנו יודעים על חשבון גבולות עובר גם לרציפות.
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם f רציפה ב-x=a ו-g לא רציפה ב-x=a אז f⋅g לא רציפה ב-x=a.
הטענה לא נכונה. (יש מצבים, כגון f(x)=x.g(x)=x1 שבהם הטענה נכונה)
נראה דוגמה:
f(x)=0g(x)={1−1x≥ax<a⇓∀x∈R:f(x)⋅g(x)=0
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם f:R→R רציפה בכל נקודה וגם לכל x0∈R הגבול:
x→x0lim∣x−x0∣f(x)
קיים, אזי f פונקציה קבועה.
הטענה נכונה. הוכחה:
הפונקציה f קבועה אם f(x)=c לכל x.
הפונקציה f רציפה ⇐ limx→x0f(x)=f(x0).
f(x)=∣x−x0∣f(x)∣x−x0∣x→x0⟶L⋅0
מיחידות הגבול, f(x0)=0 לכל x0 ⇐ f קבועה. ∎
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם f רציפה בכל נקודה וגם limx→∞∣f(x)−g(x)∣=0 אז קיים x0 כך ש-g רציפה ב-(x0,∞).
הטענה לא נכונה.
דוגמה נגדית:
f(x)=0g(x)={x10x∈Qx∈Q
הפונקציות מקיימות את התנאי אך g לא רציפה בכל נקודה.
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם לכל n≥1 הפונקציה f רציפה ב-(−1+n1,1−n1) אז f רציפה ב-(−1,1).
הטענה נכונה. הוכחה:
לכל x0∈(−1,1) מתקיים x0+1>0 וגם 1−x0>0.
נוכל למצוא n∈N כך ש-n>max{x0+11,1−x01} ואז נקבל ש-−1+n1<x0<1−n1 כלומר, x0∈(−1+n1,1−n1) ולכן f רציפה בנקודה זו.
מכאן, f רציפה לכל x0∈(−1,1). ∎
תרגיל (נכון/לא נכון)
אם f חיובית וגם לכל x0∈R קיים limx→x0f(x)−f(x0)x−x0 אז f רציפה.