נניח כעת כי c=2. מצאו וסווגו את כל נקודות אי הרציפות של הפונקציה f(x) בקטע [0,1].
הוכחה:
נתחיל בלהוכיח כי לא קיימות עוד נקודות אי-רציפות מלבד 0. על ידי כך שנוכיח רציפות במ"ש בקטע ולפי משפט, בקטע סגור רציפות במ"ש הינה רציפות.
יהי ε>0. לכן, קיים δ=2ε−4>0 כך שלכל x,y∈[0,1] אם ∣x−y∣<δ אזי מתקיים:
2xsinx1−2ysiny1=2xsinx1−ysiny1=2xsinx1−ysinx1+ysinx1−ysiny1=2sinx1(x−y)+y(sinx1−siny1)↓אי שוויון המשולש≤2sinx1∣x−y∣+2∣y∣sinx1−siny1↓sinx≤1≤2∣x−y∣+4∣y∣↓0≤y≤1≤2∣x−y∣+4<2δ+4=ε
לכן, רק 0 היא נקודת אי רציפות.
בנקודה 0 הגבול הוא 0 אך הערך הוא 2 ולכן, זוהי אי רציפות סליקה. ∎
תרגיל 2
תרגיל (2)
תהא f(x) פונקציה רציפה ואי-שלילית. נתון כי f(0)=f(1)=0. הראו כי לכל 0<r<1 קיימות שתי נקודות x,y∈[0,1] כך שהמרחק ביניהן שווה ל-r ומתקיים f(x)=f(y).
רמז: יש להוכיח שלכל 0<r<1 קיים x∈[0,1−r] כך ש-f(x)=f(x+r).
הוכחה:
יהי r∈(0,1).
נבנה פונקציה חדשה F(x) כך:
F(x)=f(x+r)−f(∣x∣)
הפונקציה הינה רציפה בקטע [−r,1−r] מחיסור של פונקציות רציפות ומתוך כך שכל מספר בין −r ל-0 הוא קטן מ-r בערך מחלט ולכן, הוספה של r תגרום למצב x+r∈[0,1] ששם f רציפה.
כעת, נסתכל על ערכי הקצוות שלה:
אנו יודעים כי f(1−r)>0 ולכן, F(1−r)>0. בניגוד לכך F(−r)<0 שכן f(r) הינה אי שלילית.
לכן, על פי המקרה הפרטי של משפט ערך הביניים, קיימת נקודה k∈[−r,1−r] כך ש-F(k)=0.
f(k+r)−f(k)=0⟹f(k+r)=f(k)
∎
תרגיל 3
תרגיל (3)
תהי f:R→R פונקציה רציפה כך שמתקיים:
f(2)=5x→∞limf(x)=−7
הוכיחו שקיימת לפונקציה לפחות נקודת שבת אחת.
כלומר, קיים a∈R כך ש-f(a)=a.
הוכחה:
נבנה פונקציה חדשה כך:
F(x)=f(x)−x
הפונקציה הזו רציפה בכל R שכן היא חיסור של רציפות בכל R.
F(2)=5−2=3>0
נתון כי ⟸limx→∞f(x)=−7 על פי הגדרת הגבול, לכל ε1>0 קיים x0>0 כך שלכל x>x0 מתקיים −7−ε<f(x)<−7+ε.
נבחר x1 אשר מקיים x1>x0 ונראה שבנקודה שבו הוא נמצא f(x1)<−7+ε. זה מתרחש ספציפית ל-ε=1 ולכן f(x1)<−6.
לכן:
0>−6−x1>F(x)=f(x1)−x1
מכיוון ש-x1>x0>0 אזי, F(x1)<0.
לכן, על פי המקרה הפרטי של משפט ערך הביניים, קיימת k∈[2,x1] כך ש-F(k)=0 כלומר:
f(k)−k=0⟹f(k)=k
∎
תרגיל 4
תרגיל (4 [א])
תהא f(x) פונקציה רציפה וחסומה ע"י הקרן [0,∞) ונניח כי קיים (וסופי) limx→∞f(x).
הראו כי f בהרכח מקבלת מינימום או מקסימום (או שניהם) בקרן.
הוכחה:
נתון כי limx→∞f(x) קיים וסופי. נסמנו L. ⟸ על פי הגדרת הגבול, לכל ε>0 קיים x0>0 כך שלכל x>x0 מתקיים L−ε<f(x)<L+ε. לכן, בקטע [x0,∞) לכל x מתקיים L−ε<f(x)<L+ε ולכן, בקטע זה f(x) חסומה, שכן היא חסומה מלמעלה ע"י L+ε ומלמטה ע"י L−ε. נסמן את החסם מלמעלה ב-[x0,∞) ב-M ואת החסם מלמטה באותו הקטע m.
הקטע [0,x0] הינו קטע סופי אשר בו, על פי הנתון f רציפה. לכן, על פי W, f חסומה ומקבלת מינימום ומקסימום בקטע. נסמנם n ו-N בהתאמה.
לכן, במידה ונקח K=max{N,M} ו-k=min{n,m} נקבל כי לכל x∈[0,∞) מתקיים: k≤f(x)≤K ולכן, k,K הם המקסימום והמינימום של f(x) בהתאמה. ∎
תרגיל (4 [ב])
אם מוותרים על התנאי כי קיים limx→∞f(x), אז הטענה איננה נכונה.
הראו זאת בעזרת דוגמה נגדית.
הדוגמה:
f(x)=xxsinx
הסבר:
בגרסה זו של פונקציית דיריכלה מתקיים כי אין limx→∞f(x) סופי ולכן היא מתאימה לתנאים שלנו.
נניח בשלילה כי בה"כ הפונקציה חסומה מלמעלה ולכן קיים K כך שלכל x∈[0,∞) מתקיים f(x)<K.
מכיוון ש-limx→∞f(x) אינו סופי, מתקיים כי לכל x0>0 קיים x0<x∈[0,∞) כך ש-f(x)>K מה שעומד בסתירה להנחת השלילה ולכן f אינה חסומה.