תהי f=c פונקציה קבועה נתונה המוגדרת ב-R.
מצאו את כל הפונקציות g המוגדרות ב-R עבורן f∘g=g∘f.
הוכחה:
נתון לנו כי f∘g=g∘f, כלומר, g(f(x))=f(g(x)). מכיוון ש-f(x)=c אזי, g(c)=c.
לכן, כל פונקציה אשר מקיימת g(c)=c הינה פונקציה המקיימת את התנאי. ∎
תרגיל (1 [ב])
מצאו את כל הפונקציות g המוגדרות ב-R עבורן f∘g=g∘f מתקיים עבור כל f:R→R.
הוכחה:
f(g(x))=g(f(x))
נבחר f1(x)=51x. לפי הגדרה,
5g(x)=g(51x)⟹g(x)=5g(51x)
ואז נקבל כי ב-x=0: g(0)=5g(0) ולכן, g(0)=0.
כעת, נבחר f2(x)=x+c,c∈R
g(x)+c=g(x+c)
וכאשר, x=0 אנו יודעים כי:
c=g(c)
ולכן, הפונקציה היחידה המקיימת את המשפט לכל c∈R היא g(x)=x. ∎
תרגיל 2
תרגיל (2 [א])
פונקציה f:A→R תקרא חסומה מקומית ב-A⊂R אם לכל x0∈A קיימת δ>0 כך ש-f חסומה ב-A∩(x0−δ,x0+δ).
תהא f:[0,1]→Rחסומה מקומית ב-[0,1]. הוכיחו כי f חסומה ב-[0,1].
הוכחה:
נסתכל על הקבוצה A={(x0−δ,x0+δ)∣x0∈[0,1],δ>0}. נראה כי קבוצה זו היא כיסוי פתוח של הקטע הסגור [0,1].
נמצא לכל ערך x1∈[0,1], In∈A כך ש-x1∈In. נוכל לקחת לכל איבר קטע בו x1=x0 ו-δ=0.5. לכן, כל מספר בקטע הסגור יהיה מכוסה על ידי לפחות In אחד, שכן כל x1 מוכל בקטע בו x0=x1.
על פי הלמה של היינה-בורל, מכיוון שזהו כיסוי פתוח של קטע סגור, קיים לו תת-כיסוי סופי. נסמנו: B.
מכיוון ש-f חסומה מקומית, אזי לכל קטע I∈B קיים סופרמום של קבוצת ערכי f המתקבלים מערכי I שכן, קטע זה חסום. נקח כל סופרמום כזה ונשים בקבוצה. נסמנה: S.
על פי אקסיומת השלמות, קיים supS והוא חסם של כל ערכי f שכן, כל f(x)≤supIn≤supS. ∎
תרגיל (2 [ב])
תנו דוגמה לפונקציה f:(0,1)→R החסומה מקומית ב-(0,1) אבל לא חסומה ב-(0,1).
הוכחה:
נסתכל על הפונקציה:
f(x)=x1
נראה כי בקטע (0,1) הפונקציה f אינה חסומה. נראה זאת על ידי הוכחה כי limx→0+f(x)=∞.
יהי M>0. נקח δ=M1 כך שלכל 0<x<δ מתקיים:
x1>δ1=M
לכן, לא קיים K∈R כך שלכל x בקטע (0,1) מתקיים x<K ולכן, f לא חסומה בקטע זה.
כעת, נראה כי היא חסומה מקומית.
יהא x0∈(0,1) ותהא δ>0. נראה כי לכל x∈A∩(x0−δ,x0+δ) מתקיים f(x)<L∈R.
נסתכל על f(x0−δ), שהוא קצה התחום במידה ומתקיים (x0−δ,x0+δ)⊆A. נקבל כי:
f(x0−δ)=x0−δ1
מכיוון שבקטע זה הפונקציה היא מונוטונית יורדת, ערך זה יהיה הסופרמום של ערכי הפונקציה של הקטע ולכן היא תהא חסומה מקומית. ∎
תרגיל 3
תרגיל (3 [א])
הוכיחו לפי הגדרה:
x→1limx1=1
הוכחה:
יהי ε>0. נבחר δ=ε כך שלכל 0<∣x−1∣<δ מתקיים:
מכיוון ש-x>0, אזי −34x הוא שלילי, ולכן, כאשר מחברים לו 33 הוא קרב ל-0 ובכך מקטין את הערך המוחלט במונה. לכן, על מנת להגדיל את השבר, נוריד את ה-33 הללו מהערך המוחלט כך:
<x2∣−34x∣=x234x=x34<N34=ε
∎
תרגיל 4
תרגיל (4 [א])
הוכיחו:
אם קיים limx→af(x)=L ו-L>0 אזי קיימת סביבה נקובה של a שבה f חיובית.
הוכחה:
נתון כי limx→af(x)=L>0, לכן, לפי הגדרה, לכל ε>0 קיים δ>0 כך שלכל 0<∣x−a∣<δ מתקיים כי f(x)∈(L−ε,L+ε).
זה מתרחש ספציפית גם ל-ε=2L ולכן, לכל 0<∣x−a∣<δ מתקיים f(x)∈(2L,23L) ומכיוון ש-L>0 על פי נתון, f(x)>0 בסביבה זו. ∎
תרגיל (4 [ב])
הוכיחו:
אם f(x)≥0 ו-limx→af(x)=L אז L≥0.
הוכחה:
נניח בשלילה כי L<0. אזי, מכיוון ש-limx→af(x)=L מתקיים כי לכל ε>0 קיימת δ כך שלכל 0<∣x−a∣<δ מתקיים: f(x)∈(L−ε,L+ε).
זה מתרחש ספיצפית ל-ε=2L ואז, לכל 0<∣x−a∣<δ מתקיים f(x)∈(2L,23L) אך מכיוון ש-L<0 אנו יודעים כי f(x)<0 בסביבה הזו, מה שעומד בסתירה לנתון כי f(x)≥0. ∎
תרגיל (4 [ג])
הוכיחו:
אם f(x)≥g(x) ו-limx→af(x)=L,limx→ag(x)=K אז L≥K.
הוכחה:
נתון כי limx→af(x)=L ⇐ לכל ε1>0 קיימת δ1>0 כך שלכל 0<∣x−a∣<δ1 מתקיים: L−ε1<f(x)<L+ε1
נתון כי limx→ag(x)=K ⇐ לכל ε2>0 קיימת δ2>0 כך שלכל 0<∣x−a∣<δ2 מתקיים: K−ε2<g(x)<K+ε2.